ע"פ 520/12 חגי נאור דנינו לוי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז:

1.

יום של בילוי זוגי משותף בחוף הים הסתיים בדרך הרת אסון. המערער נהג ברכבו במהירות גבוהה – כשהוא פסול לנהיגה, ללא ביטוח ובניגוד לכיוון התנועה –

על מנת לחמוק מרכב משטרתי, ואז התנגש ברכב שהגיע מן הכיוון הנגדי. זו היתה תאונה קטלנית, שבה נהרגה בת-זוגו של המערער, בדמי ימיה.

2.

ביום 19.5.2010 נהג המערער ברכב שבו ישבה גם בת-זוגו, עדי פרץ ז"ל (להלן: המנוחה ) – בשעה שהיה פסול לנהיגה, ללא פוליסת ביטוח ולאחר ששתה משקאות אלכוהוליים. הכביש שבו נסעו היה כביש דו-כיווני עקלקל, שיש בו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון ומהירות הנסיעה המקסימאלית המותרת בו היא 80 קמ"ש . בעת נסיעתו, המערער עורר את חשדו של שוטר שעמד בסמוך לניידת משטרה בצד הדרך וסימן למערער לעצור. בתגובה המערער האיץ את מהירות נסיעתו ל- 100 קמ"ש וניסה לברוח מהשוטר. בעת מנוסתו עקף המערער כלי רכב אחרים לאורך מרחק של מעל 200 מטר , תוך שהוא נוסע בנתיב הנגדי וחוצה פס הפרדה רצוף. מנוסתו הסתיימה בכך שהתנגש ברכב שבא ממולו. המנוחה נפצעה פצעים אנושים ונפטרה זמן קצר לאחר מכן, המערער ויושבי הרכב השני – אם ובנה הפעוט – נפצעו באורח קל.

3.

המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש בהריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין; נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; נהיגה ללא רישיון תקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התש"ל-1971 (להלן: הפקודה ) ונהיגה בקלות ראש אשר גרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם וניזוק רכוש, עבירה לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודה. בית משפט קמא גזר על המערער 7 וחצי שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה של 12 חודשים (כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה שבה הורשע במשך 3 שנים מיום שחרורו) ופסילה מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה למשך 15 שנים מיום שחרורו. בנוסף, נגזר על המערער לשלם פיצוי בסך 50,000 שקל למשפחת המנוחה.

4.

בא-כוחו של המערער ביקש את התחשבותו של בית המשפט בנסיבות חייו הקשות של המערער, אשר מיום היוולדו שהה בסביבה עבריינית ללא דמות הורית תומכת ונדד בין מסגרות חינוכיות שונות. כן ביקש להתחשב בכך שעונשו הכבד ביותר של המערער הוא אבלו הכבד על אובדן המנוחה, בת-זוג אהובה שעמה קיים משק בית משותף. לטענתו, התאונה היתה לאירוע מכונן בחייו של המערער שגרמה לו לעלות על מסלול של שיקום. כיום, המערער משקיע מאמץ רב בבניית חייו מחדש. הוא משתתף במסגרות לימודיות בכלא ונלחם בהתמכרותו לסמים ולאלכוהול. לעומת זאת, המדינה מתנגדת להקלה בעונשו של המערער, בהתחשב בחומרת המעשים, החורגים לשיטתה מאירוע של תאונת דרכים גרידא, בהתחשב בנסיבות הפליליות שאפפו אותה, ובכלל זה הבריחה ממרדף משטרתי.

5.

לאחר שבחנו את הדברים, החלטנו לדחות את הערעור על כל מרכיביו. כפי שציין בא-כוח המשיבה, הערעור שבפנינו מזמן מפגש לא פשוט בין נסיבות מובהקות לחומרא, בכל ההיבטים הנוגעים לאירוע עצמו, לבין נסיבות חשובות לקולא, בהתייחס לפן האישי של המערער ופרשת חייו עד כה. עם זאת, הגענו לכלל דעה שבית המשפט קמא איזן בין מכלול השיקולים באופן ראוי.

6.

המערער נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח והוסיף חטא על פשע בכך שיצא לעקיפה פראית ומסוכנת בשעה שהוא בורח משוטר (מרדפים אלו כבר הוגדרו בפסיקתו של בית משפט זה כ"מכת מדינה". השוו לפסק דיני בע"פ 3757/12 מחראב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.6.2012), בפסקה 9). עבירה גוררת עבירה, וכך נדחף המערער לנסיבות שהובילו לתאונת הדרכים הקטלנית. רף הענישה במקרה זה נגזר מכך שהקטל בכבישים היה לרעה חולה בחברתנו ואחד הגורמים המרכזיים לו הוא נהיגה חסרת אחריות וחסרת רסן. לא כל שכן כאשר הדברים קשורים בפריעת חוק, המתבטאת בנהיגה ללא רישיון תקף. ראו והשוו: ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 10.10.2005), בפסקה 8; ע"פ 11786/04 אבו טריף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.9.2005), בפסקה 8; ע"פ 8191/08 גבארה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.5.2010), בפסקה 20; ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל (לא פורסם 12.1.2011), בפסקה 83).

7.

אמת, המערער משקיע מאמצים כבירים בעתידו ועובר תהליך שיקום משמעותי, חרף נסיבות חייו הקשות. אנו מחזקים את ידיו בכך. אולם, אין בכך כדי למחות את חומרת מעשיו או לדחוק לקרן זווית את ההרתעה הנדרשת בעבירות מסוג זה.

8.

אשר על כן, הערעור נדחה ופסק דינו של בית המשפט קמא יעמוד על כנו, כפי שפורט בפסקה 3 לעיל. אנו תקווה שהמערער יתמיד במאמצי השיקום שלו בבית הכלא לקראת בניית חייו מחדש.