ע"פ 5249/10 אלכס קנטרגי נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת א' קנטור ) מיום 23.6.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 1303/08.

המערער מלין על אופן ניהול הדיון שהתקיים בעניינו בפני השופטת קנטור ביום 13.2.2010, אשר, לדבריו, התנהל "בצעקות ובאווירה של פחד". מכתב הערעור עולה כי הנאשם מכיר בכך שטענותיו אינן מקימות עילה לפסלות שופט, אך לשיטתו, משהוגשה על ידו בקשת פסלות, הרי שהאווירה - שהייתה עכורה מלכתחילה - נעכרה עוד יותר, ובנסיבות אלו מראית פני הצדק מחייבת את המשך הדיון בפני מותב אחר.

דין הערעור להידחות. כפי שצוין אף בכתב הערעור, טענותיו של המערער אינן מקימות על עילה לפסלות שופט בהתאם לעילות המנויות בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. די בכך על מנת לדחות את הערעור. למעלה מן הנדרש, יצוין כי דין הערעור להידחות גם בשל השיהוי שבו לקתה בקשת הפסלות: טענת הפסלות נטענה על ידי המערער לראשונה ביום 23.6.2010, למעלה מארבעה חודשים לאחר המועד שבו צמחה, לשיטתו, עילת הפסלות.

זאת ועוד, בטענותיו של המערער אין כל ממש גם לגופן. כידוע, תחושתו הסובייקטיבית של בעל דין כי נוצרה אצל בית המשפט דעה קדומה ביחס אליו אין בה כדי להקים עילה לפסלות השופט, ויש לבחון אם בנסיבות העניין נמצא, מבחינה אובייקטיבית, בסיס לחשש ממשי למשוא פנים. הנטל להוכיח קיומו של חשש כאמור מוטל על הטוען לפסלות השופט (ראו: ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.5.2005)). נטל זה לא עלה בידי המערער להרים. ככלל אין בצורת ניהול ההליך על ידי בית המשפט כדי להקים עילה לפסילתו , וברי כי עצם העלאת טענת הפסלות על ידי המערער לא תוכל ליצור עילה במקום שבו לא היתה קיימת מלכתחילה.