ע"פ 4771/05 יצחק זוזיאשווילי נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים צ' סגל, י' נועם, ר' כרמל) מיום 15.5.2005 שלא לפסול את השופט צ' סגל מלדון בתפ"ח 816/05.

1.נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו את רצח השופט עדי אזר ז"ל. עדותו של עד המדינה בפרשה נקבעה ליום 15.5.2005. בפתח ישיבת ההוכחות באותו יום ביקש המערער את פסילתו של אב בית הדין, סגן הנשיא צ' סגל. נטען, כי במסגרת פרשת ההגנה יובאו עדויות על מעקבים שביצע המערער אחר השופט סגל. מעקבים אלו אחרי השופט סגל ואחרים בוצעו, כך נטען, לא למטרת רצח אלא למטרות אחרות. נטען כי מעקבים אלו מעלים ממצאים לא מחמיאים לכאורה על השופט סגל. על כן, כך נטען, על השופט סגל לפסול עצמו בשל החשש למשוא פנים. המשיבה טענה כי בקשת הפסלות לוקה בשיהוי, שכן המערער ידע מזה מספר חודשים על המותב הדן בעניינו. כן נטען, שטענת המערער כוללנית מדי ואינה מגובה בנתונים עובדתיים. לדעת המשיבה, חומר הראיות הקיים בתיק לא מגלה מעקב שבוצע אחרי השופט סגל. אמנם, לפי עדותו של עד המדינה היה ניסיון לערוך מעקב אחרי שופט בירושלים. עם זאת, מעקב זה לא יצא לפועל. בקשת הפסלות נדחתה על ידי בית המשפט. וכך הוא נוסח ההחלטה:

"הטענה הכללית והסתמית, באופן ובצורה שבה הועלתה על אף בקשות חוזרות ונשנות להבהרתה, שלא נענו, ובמועד שבו הועלתה, שאינו המועד המיידי בו ניתן וצריך היה להעלותה, אינה מקימה כל עילה לפסלות שופט. הבקשה נדחית".

כמו-כן, בית המשפט סירב לבקשת המערער לדחות את המשך הדיון עד ההחלטה בערעור הפסלות.

2.על החלטות אלו הוגש הערעור שבפניי. ביום 19.5.2005 החלטתי כי הדיון בתיק יעוכב עד מתן החלטה אחרת. הדיון בערעור התקיים ביום 22.5.2005. המערער חזר על עיקר טענתו לפיה עתיד הוא להעלות, במסגרת פרשת ההגנה, גרסה חלופית ובה ממצאים שליליים הקשורים לשופט סגל. במצב זה, כך נטען, נוצר חשש ממשי למשוא פנים, המקים עילת פסלות. לעניין כוללניותה של טענת הפסלות, השיב המערער כי אין ברצונו לחשוף, בשלב זה, את גרסתו במלואה. עם זאת, הסכים המערער למסור לבית המשפט שמות עוקב ונעקב המהווים חלק מתיזת ההגנה שלו, אך אינם מופיעים בעדות עד המדינה. כן הדגיש המערער שמבקש הוא את פסילתו של השופט סגל, המופיע ברשימת הנעקבים, אך לא את פסילתם של השופטים האחרים במותב. כן הוסיף המערער, שקבלת טענת הפסלות בשלב מוקדם זה, עדיפה מהעלאת הממצאים האמורים במהלך פרשת ההגנה. זאת, כיוון שהעברת הדיון למותב אחר, טרם העלאת טענות הפסלות לגופן, תחסוך אי-נוחות למערער ולמערכת המשפט.

3.המשיבה חזרה על עיקר טענותיה כי בקשת הפסלות, בצורתה הקיימת, כוללנית מדי. קבלתה תאפשר למערער לבחור את המותב הרצוי לו. לדעת המשיבה, לא עולה מחומר הראיות שבידיה כי היו מעקבים אחרי שופטים בירושלים. עם זאת, הצהירה המשיבה בפניי, כי אם תועלה בקשת הפסילה בשנית, בעת פרשת ההגנה, עם פירוט עובדתי כנדרש, לא תישמע טענת שיהוי כנגד המערער. כן הוסיפה המשיבה כי גם לו היו מעקבים אחרי השופט הדן בתיק, אין בכך כדי להוות עילה לפסילתו של שופט מקצועי.

4.על מנת להביא לפסילת השופט יש להראות בסיס לקיומו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, במובן זה ש"ננעלה" דעתו של השופט היושב בדין ( ראו בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה , פ"ד מח(3) ). לאחר שעיינתי בחומר המונח לפני, נחה דעתי כי בנסיבות המקרה לא קם חשש ממשי אובייקטיבי כאמור. המערער לא הרים את נטל ההוכחה לביסוס התשתית העובדתית לטענת הפסלות הנטענת על ידו. לטענותיו אין עיגון בחומר הראיות (השוו: ע"א 1798/01 שמואלי נ' עתי"ם – סוכנות החדשות הישראלית (לא פורסם)). המערער, מטעמיו הוא, איננו מציג בפני בית המשפט כל תשתית עובדתית לבירור טענתו כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד השופט סגל. בהעדר תשתית כזו, קשה לקבל את טענת הפסלות כנגד השופט סגל. אחרת, ייפתח פתח רחב לכל בעל דין לבחור את המותב המתאים לו. רציונל זה עמד ביסוד הפסיקה שקבעה כי הגשת תלונה, על ידי בעל דין, כנגד שופט אין בה כדי להקים עילה לפסילתו, וכוחו של רציונל זה יפה גם בענייננו (ראו והשוו: ע"א 5714/97 מזור נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 1867/01 מיארה נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(4) 865). המערער מציין כי אפשר וטענותיו יועלו שוב, בעיצומו של ההליך. לעניין זה רשמתי לפניי את עמדת המשיבה, כי לא תיטען טענת שיהוי כנגד המערער.

בנסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי דין הערעור הזה להידחות.