פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
636/10
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערערים:
1. מגרסות יופי נוף בע"מ
2. יצחק אלימלך
3. גיא בוסקילה
נ ג ד
המשיבה:
עיריית קרית אתא
ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים
בקריית ביאליק (השופטת
ל' שלאעטה חלאילה
) מיום
20.1.2010 שלא לפסול עצמו מלדון ב-רע"ס 13570-12-08
וב-רע"ס 12374-04-09
בשם המערערים:
עו"ד רון ברנט
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בקריית ביאליק (השופטת ל' שלאעטה חלאילה ) מיום 20.1.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-רע"ס 13570-12-08 וב-רע"ס 12374-04-09.
1.
ביום 23.12.2008 הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים בקריית ביאליק כתב אישום נגד המערערים המייחס להם עבירות של הפרת צו בית משפט, לפי סעיף 18 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק רישוי עסקים ), עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון, לפי סעיפים 4, 14 ו-15 לחוק רישוי עסקים, ועיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון, לפי פריטים 5.1(ב), 5.1(ג) ו-6.1(א) לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995. בהמשך, ביום 27.4.2009, הוגש נגד המערערים כתב אישום נוסף, בגין המשך ביצוע המעשים נשוא כתב האישום הקודם. יצוין, כי לשני כתבי האישום נוסף פרק בדבר העונשים אותם מתבקש בית המשפט להטיל על המערערים.
2.
ביום 20.1.2010 החל שלב שמיעת הראיות במשפטם של המערערים, לאחר שכפרו במיוחס להם בכתבי האישום. במהלך הדיון, ביקש בא-כוח המדינה לתקן בשני כתבי האישום את הפרק הדן בסעד המבוקש, כך שיתווסף לו סעיף של הפעלת קנס ומאסר על תנאי שהוטלו על המערער 3 במסגרת הליך פלילי קודם בו הורשע. בהמשך הדיון, ביקש בא-כוח המערערים מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינם, וכן למחוק את בקשתו של בא-כוח המדינה לתיקון כתבי האישום בטרם יועבר התיק למותב אחר (להלן: בקשת הפסלות ). בבקשת הפסלות נטען, כי הצגת הרשעה קודמת של המערער 3 בפני בית המשפט פוגעת בחזקת החפות שלו ומעוררת חשש לדעה קדומה כלפי המערערים. בא-כוח המדינה התנגד לבקשת הפסלות, בטענה כי בית המשפט יֵדע להפריד בין הבקשה לתיקון כתבי האישום לבין הדיון בתיק הנוכחי.
3.
בהמשך אותו דיון דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו קבע בית המשפט כי אמנם לא היתה חובה לכלול בכתבי האישום את הבקשה להפעלת מאסר על תנאי התלוי ועומד נגד המערער 3, אולם מאחר שלא ייגרם עיוות דין למערערים באם יתוקנו כתבי האישום, הוא מאפשר את התיקון. כן נקבע, כי במקרה דנן לא הצביע בא-כוח המערערים על חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת המותב, שכן עצם העובדה כי הובא לידיעת בית המשפט כי המערער 3 הורשע בעבר וניתן לו עונש אינה מלמדת כי דעתו של בית המשפט תהיה נעולה. זאת, בייחוד בנסיבות בהן כתבי האישום נשוא התיק עניינם אי מילוי צו שיפוטי, כך שידוע לבית המשפט כי המערערים הורשעו בעבר, אף אם מדובר בהרשעה אחרת מזו שביקש בא-כוח המדינה להציג.
על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, בו נטען כי מלכתחילה לא היה מקום לכלול בכתבי האישום פרק בדבר הסעד המבוקש, ומכאן שבוודאי לא היה מקום לבקשה לתקנו על-ידי הצגת הרשעתו הקודמת של המערער 3 בפני בית המשפט, באופן שיוצר חשש ממשי למשוא פנים.
4.
לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, ומששקלתי את טענות המערער, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. דיני הפסלות בכללם מבוססים על מבחן החשש הממשי למשוא פנים. על-פי מבחן זה, מוטל על המערער הנטל להוכיח, מבחינה אובייקטיבית, כי בנסיבות העניין קיים חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 23.5.2005)). נטל זה לא עלה בידי המערערים להרים. אין בטענתם של המערערים בדבר חשיפתו של בית המשפט לקיומה של הרשעה קודמת לחובת המערער 3, כדי להצביע על נעילת דעתו של בית המשפט. בהיבט זה, נפסק לא אחת, כי אף אם נחשף בית המשפט לראיות בלתי קבילות, אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות (ראו: ע"פ 2321/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2009); ע"פ 7888/08 חילף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.12.2008)). קל וחומר בנסיבות המקרה דנן, כאשר מדובר אך בעובדת קיומם של קנס ומאסר על תנאי לחובתו של המערער 3, ולא ב"מסה קריטית" ומכבידה של ראיות בלתי קבילות, וכאשר ההליך בו עומדים המערערים לדין, כפי שציין בית המשפט קמא, נסוב על אי מילוי צו שיפוטי, כך שממילא ידוע לבית המשפט כי עברם הפלילי אינו "נקי".
5 .
בהתחשב בכל אלה, ומשלא מצאתי כי המערערים הוכיחו קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, דין הערעור להידחות.
ניתן
היום,
כ"א באדר התש"ע (7.3.2010).
ה נ ש י א ה