ע"פ 2321/09 פלוני נ. מדינת ישראל

זו הגישה המדינה ערר לבית המשפט המחוזי ( השופטת ר' יפה-כ"ץ ), שהיתה השופטת התורנית. במסגרת הדיון בערר, הוגשו לבית המשפט המחוזי הראיות שנאספו על-ידי המשטרה, לרבות תעודותיה הרפואיות של המתלוננת והתמונות המעידות על הפגיעות בגופה. על סמך תיק החקירה, ונסיבותיו של המקרה, קבעה השופטת כי ישנן ראיות הקושרות את המערער לביצוע העבירות המיוחסות לו וכי ישנן פעולות חקירה נוספות שעל המשטרה לבצע. משכך, הורתה כי מעצרו של המערער יוארך עד ליום 3.11.2008.

3.

ביום 17.11.2008 נערכה הקראת כתב האישום בעניינו של המערער והתיק נדחה לשמיעת הוכחות. רק לאחר חלוף זמן, ביום 28.12.2008, הגיש סנגורו של המערער בקשה לפסול את ראש ההרכב, השופטת ר' יפה-כ"ץ , מהטעם שדנה בערר המדינה זמן קצר לפני מועד ההקראה. לטענת הסנגור, יש בחשיפתה לחומר החקירה באותו שלב כדי להוות עילה לפסלותה (להלן: בקשת הפסלות ).

ביום 22.1.2009 דחה בית המשפט, במעמד הצדדים, את בקשת הפסלות. בהחלטתה המנומקת, ציינה השופטת, כי על בסיס ההלכות שניתנו באשר לנסיבות של חשיפת שופט לחומר ראיות, הרי משלא ננעלה דעת השופט או השופטת באשר לאשמתו או חפותו של הנאשם, אין עילה לפסילתו. עוד בהחלטתה ציינה השופטת, כי דעתה אינה נעולה וכי הערותיה בשלב הערר לעניין חומר הראיות היו נכונות לאותו שלב בלבד, וכי אין בהן כדי להעיד על עמדתה במסגרת התיק עצמו. לבסוף, כתבה השופטת בהחלטתה, כי היות ומשקלן של הראיות כולן ייקבע במסגרת ההליך העיקרי בלבד, ובשים לב לכך שלא נחשפה בשלב הערר לראיות שאינן קבילות, הרי שאין מקום לפסילתה.

4.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. סנגורו של המערער חזר על עיקר טענותיו בבקשת הפסלות, תוך שהוא מדגיש את הזמן הקצר שחלף בין ההחלטה במעצר לבין הדיון במשפטו, וכן את חשיפתה של השופטת לחומר חקירה, שייתכן וכלל מידע שאינו קביל. בין היתר, הביא הסנגור לתמיכת טענותיו מספר פסקי דין שניתנו בבית משפט זה, וביקש לקבוע כי בדומה לע"פ 5456/01 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.7.2001) (להלן: פרשת פלוני ), הרי שדין הערעור להתקבל.

5.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי אין בחשיפה לחומר החקירה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות, ויש לבחון האם בנסיבות העניין קיים חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 865/06

אבו זלאם נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 28.2.2006); ע"פ 7888/08 סלים חליף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 04.12.2008); ע"פ 11319/03

כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.1.2004)). אכן ישנן נסיבות יוצאות דופן המצדיקות את פסילתו של שופט מלדון בהליך העיקרי, לאחר שנחשף לחומר חקירה בהליך המעצר, אך זאת רק כאשר מתקיים חשש ממשי כי על יסוד קביעותיו והתרשמותו בהליך המעצר ננעלה דעתו ביחס לתוצאות המשפט. כזה היה המקרה בפרשת פלוני . באותה פרשה ציינה השופטת במסגרת החלטתה על מעצר הנאשם, כי "התרשמה שמדובר באדם משתכר, אלים וחסר שליטה" (פרשת פלוני , סעיף 11 לפסק הדין). באותן נסיבות יוצאות דופן, ניכר היה כי השופטת נקטה עמדה ביחס לאישיותו ולמהימנותו של החשוד, עת הורתה על מעצרו עד תום ההליכים. נוכח קביעת השופטת בדבר אישיותו ומהימנותו של המערער, נקבע כי מתקיים חשש ממשי למשוא פנים, ומשכך התקבל הערעור.

6.

נסיבות המקרה שלפניי אינן דומות לאותן נסיבות יוצאות דופן. בענייננו, השופטת התייחסה בהחלטתה רק לחומר הלכאורי הנובע מהתלונה, בשלב בו התבקש מעצר למספר ימים לשם השלמות החקירה, וזאת מבלי להתייחס למהימנותו של המערער. זאת ועוד. בהחלטתה בערר ציינה השופטת כי נוכח חומר הראיות שלפניה,

יש לאפשר למשטרה לבצע מספר פעולות נוספות ובכך להשלים את חקירתה. קביעה זו בדבר הצורך בפעולות חקירה נוספות מלמדת כי השופטת טרם גיבשה את דעתה, ומשכך, אין לומר כי ננעלה דעתה עד שאין ביכולתה לדון באובייקטיביות ובמקצועיות הנדרשת בעניינו של המערער.

באשר לטענה בדבר קבילות הראיות אליהן נחשפה השופטת, יצוין כי המערער לא הניח כל תשתית עובדתית שהשופטת נחשפה למידע שאינו קביל. כפי שציינה השופטת בהחלטתה, הראיות שהובאו בפניה בשלב הערר הינן קבילות, וככל שיוגשו, הן יועמדו לבחינה וחקירה נגדית.

7.

נזכור עוד כי כלל הוא שתחושתו הסובייקטיבית של המערער כי נוצרה אצל בית המשפט דעה קדומה לגביו, אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות. בית משפט זה חזר והדגיש כי המבחן לפסילתו של שופט הינו מבחן אובייקטיבי, התלוי בנסיבות המקרה הקונקרטיות, ותכליתו לבחון האם מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. בנסיבות עניינו של המערער לא השתכנעתי כי התקיים חשש כאמור.

אשר על כן, הערעור נדחה.