ע"פ 7888/08 סלים חילף נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת י' פרדלסקי ) מיום 10.9.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 2575/07 ובת.פ. 7075-06-88.

1.

לבית משפט השלום בחיפה (השופטת י' פרדלסקי ) הוגשו כתבי אישום נגד המערער (ת.פ. 2575/07 ות.פ. 7075-06-88), המייחסים לו, בין היתר, עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, קשירת קשר במרמה בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (להלן:

כתבי האישום ).

2.

ביום 9.10.2007 דן בית המשפט, במעמד צד אחד, בבקשת המשטרה למתן צו המצאת מסמכים בתיקים שבנדון (להלן: הדיון בבקשה ). בתום הדיון נתן בית המשפט צו כמבוקש, וזאת לאחר שעיין בחומר החקירה שהוצג בפניו על ידי החוקר העיקרי בתיק (להלן: הצו ).

3.

ביום 8.9.2008, במהלך ישיבת הוכחות, ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בכתבי האישום בעניינו. המערער טען, כי העובדה שבית המשפט נחשף לחומר החקירה במעמד צד אחד מקימה עילה לפסילת בית המשפט. לשיטתו, חזקה על בית המשפט כי לא ישכח את האמור בחומר החקירה שנמסר לעיונו, ואת שמסר לו החוקר העיקרי בתיק בעל-פה. המשיבה התנגדה לבקשה, בטענה כי במועד הדיון בבקשה היה תיק החקירה עוד בחיתוליו, ומרבית המסמכים והעדויות נוספו לתיק החקירה לאחר מועד זה. בנוסף ציינה המשיבה, כי בית המשפט לא קבע עמדה של ממש לעניין הראיות בתיק ולעניין אשמתו של הנאשם, בעת מתן הצו. לפיכך, טענה כי לא מתקיימות נסיבות המקימות חשש למשוא פנים.

בהחלטתו מיום 8.9.2008, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את בקשת המערער. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי הצו ניתן עוד בטרם נעצר הנאשם, בטרם מסר גרסה ובטרם נגבו הודעות מרוב עדי התביעה, וכן בטרם גובש נוסחו הסופי של כתב האישום. מכיוון שרק חלק קטן מחומר החקירה הוצג בפני בית המשפט, נקבע כי אין חשש למשוא פנים במסגרת ניהול ההליך. כמו כן ציינה השופטת פרדלסקי בהחלטתה, כי מפאת חלוף הזמן היא אינה זוכרת שדנה בבקשה למתן הצו, ואינה זוכרת דבר מחומר החקירה ומהחומר המודיעיני שהוצג בפניה במועד הדיון בבקשה למתן הצו.

4.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, שב המערער וטוען כי העובדה לפיה נחשף בית המשפט לחומר החקירה בתיק, ושמע מפי החוקר העיקרי בתיק מהו החומר המודיעיני שהוביל לחקירת הפרשה נשוא כתב האישום, וכל זאת במעמד צד אחד, מקימה חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט. עוד טען המערער, כי היקף חומר הראיות אליו נחשף בית המשפט היה רב, ולפיכך קיים חשש כי נוצרה אצל בית המשפט דעה קדומה ביחס למערער.

5.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. בהתאם להלכה שהתגבשה בבית משפט זה, אין בחשיפה לחומר חקירה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות, ויש לבחון האם יש בנסיבות העניין חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 11319/03 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.1.2004); ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 3.7.2003); ע"פ 865/06 אבו זלאם נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 28.2.2006)). רק במקרים חריגים, בהם נחשף בית המשפט ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל, יקום חשש ממשי למשוא פנים אשר יצדיק, בנסיבות מסוימות, את פסילתו של בית המשפט (ראו: ע"פ 6751/98 חן נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 874, 878 (1998); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 300-298 (2006)). בבסיס גישה זו עומדת התפיסה כי בית המשפט הוא מקצועי, וביכולתו להכריע בהליך המתנהל בפניו על סמך הנתונים הרלוונטיים בלבד, ובהתעלם ממידע בלתי קביל שהובא בפניו (ראו: ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(5) 329, 334 (1997); ע"פ 9107/07 עאסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.2008)).

6.

לבקשתי, צירפה המדינה בתגובה בכתב את רשימת החומר אליו נחשף בית המשפט בעת מתן הצו לתפיסת מסמכים. לאחר שעיינתי ברשימת חומר החקירה אליו נחשף בית המשפט, אשר צורפה להודעת המדינה מיום 2.11.2008, נחה דעתי כי המקרה שלפניי אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם נחשף בית המשפט למסה כבדה של מידע בלתי קביל, העלולה למנוע ממנו מלדון בעניינו של המערער ללא משוא פנים. על פי הודעת המדינה, במועד הדיון בבקשה היו בתיק החקירה רק חלק קטן מן ההודעות והמסמכים אשר נמצאו בו בסיומה. זאת, מכיוון שרובם המכריע של החשודים בתיק, לרבות המערער, נחקרו לאחר מתן הצו, ומרבית המסמכים שבתיק החקירה נאספו אף הם לאחר מועד זה. מכאן, כי בית המשפט לא נחשף ל"מסה קריטית" של חומר החקירה אשר בתיק, כיוון שזה טרם נאסף במועד בו הוצג חומר זה בפניו ועל פי המבחן האובייקטיבי שעלינו ליישם, לא קיים חשש למשוא פנים מצידו של בית המשפט. מסקנה זו מתחזקת נוכח השלב המוקדם בו היתה מצויה החקירה בעניינו של המערער בעת הדיון בבקשה למתן הצו, ונוכח הצהרת השופטת כי היא אינה זוכרת דבר מחומר החקירה אליו נחשפה לפני למעלה משנה (השווה: ע"פ 11319/03 כהן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 21.1.2004)). בהתחשב בכל זאת, שוכנעתי כי לא קמה עילה לפסילתו של בית המשפט.

תחושתו הסובייקטיבית של המערער כי נוצרה אצל בית המשפט דעה קדומה לגביו, אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילת שופט, שכן יש לבחון האם מבחינה אובייקטיבית קיים חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 75/98 יהודה עציון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.4.1998); ע"פ 1623/08 אלירן דרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2008)). נוכח נסיבות המקרה, אין כל יסוד להניח כי דעתו של בית המשפט ננעלה, במובן זה שנפגעה יכולתו לדון באופן הוגן וחסר פניות בעניינו של המערער.

אשר על כן, הערעור נדחה.