ע"פ 5265/12 ארז עמור נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעכב את ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המבקש בת"פ 1952-12-11 ובת"פ 6843-08-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ט' חיימוביץ' ) מיום 31.5.2012.

המשיב הורשע, בעקבות הודאתו בשני התיקים, בעבירות של שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), ושוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק. בית המשפט המחוזי הטיל על המבקש עונש הכולל רכיב של 20 חודשי מאסר בפועל.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה ובמסגרתו גם הוגשה הבקשה המונחת לפניי. המבקש טוען כי אם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו, קיים חשש ממשי שיסיים לרצות את עונשו בטרם יישמע ערעורו באופן שירוקן את הערעור מתוכן. עוד טוען המבקש כי טובים הם סיכויי ערעורו, וזאת משערעורו נשען על תסקיר שירות המבחן שבו הומלץ לא לגזור עליו עונש מאסר בפועל. ממשיך המבקש ומציין כי בתקופה האחרונה השתלב במסגרת טיפולית מטעם שירות המבחן והתקדמותו בו ניכרת בתסקיר שהוגש בעניינו. יתרה מזאת מדגיש המבקש כי הוא שמר על תנאי שחרורו לאורך ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, סיכויי הערעור קלושים והסיכויים שבית משפט זה יקבל את עמדת שירות המבחן הוא סיכוי נמוך. כמו כן, היא מציינת שבית המשפט המחוזי נתן משקל להליך הטיפולי שהמבקש עובר ולעמדתה, ניתן לכך משקל יתר בעניינו של המבקש. עוד הוסיפה המשיבה כי בכוונתה להגיש ערעור מטעמה על קולת העונש שהוטל על המבקש.

לאחר שעיינתי בגזר הדין, בערעור שהגיש המבקש, בבקשה לעיכוב ביצוע, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אמנם, הלכה היא כי נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין. אך בנסיבות העניין שלפניי ולנוכח תקופת המאסר שנגזרה על המבקש שהינה 20 חודשים בניכוי שלושה חודשים שבהם היה המבקש עצור עד תום ההליכים, הגעתי למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. עונש המאסר שהוטל על המבקש יעוכב, וזאת עד למתן פסק דין בערעור.