ע"פ 5271/07 אהרון מימון נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע ביום 20.10.04 על פי הודאתו בארבע עבירות של זיוף שטר כסף, וכן בעבירה של קבלת דבר במרמה. ביום 16.5.05 נגזר דינו, והושת עליו עונש מאסר בפועל של 7 חודשים, וכן מאסר על תנאי וקנס כספי. במועד מתן גזר הדין ביקש המבקש לעכב את ביצוע העונש לצורך "התארגנות", ועונשו עוכב עד ליום 29.5.05. ביום 24.5.05 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי וביקש עיכוב נוסף של ריצוי המאסר. המשיבה לא התנגדה על מנת לאפשר לו למצות את הליך הערעור, ולאור החלטת בית המשפט, עוכב ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור.

2.

ביום 19.4.07 נדחה ערעורו של המבקש בבית המשפט המחוזי. עם מתן פסק הדין ביקש המבקש עיכוב נוסף של המאסר, ובית המשפט נענה ועיכב את תחילת הריצוי בחודשיים.

ביום 4.6.07 דחה בית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיכוב ביצוע המאסר שנסמכה על טעמים הקשורים בהשתתפות המבקש בהליך שיקומי לגמילה מסמים. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי המבקש יוכל להוסיף ולקבל טיפול גמילה במסגרת השב"ס. על החלטה זו ערער לבית משפט זה.

3.

בערעורו טוען המערער כי הוא נמצא עתה בטיפול גמילה מסמים בנתניה, ומבקש להתחיל בריצוי עונש המאסר לאחר סיום התכנית בה הוא נוטל חלק.

המדינה מתנגדת לעיכוב נוסף של ביצוע עונש המאסר. על פי עמדתה, עונש מאסרו של המערער עוכב כבר לזמן ארוך מן המידה הראויה, ואין הצדקה להמשיך ולדחותו לתקופה נוספת, לאחר שפסק הדין הפך חלוט. כן נטען על ידי המדינה כי המערער יוכל להמשיך לקבל את טיפול הגמילה גם במסגרת שב"ס, אם יראה נכונות ורצון לכך.

4.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הוריתי על קבלת תסקיר מבחן לצורך בירור עמדת הגורם המקצועי באשר למידת הנחיצות בעיכוב תחילת המאסר לצורך הגשמת תכלית הטיפול.

ביום 16.7.06 הוגש תסקיר מבחן, ממנו עולה בין היתר, רקעו הפלילי העשיר של המערער,

ועובדת ריצויו בעבר של 7 עונשי מאסר, מהם מאסרים ממושכים.

על פי תסקיר שירות המבחן, המערער משולב כיום במרכז טיפולי לגמילה מסמים, ומתמיד במאמציו להשתלב ולהצליח בטיפול וסיכוייו להשלימו בהצלחה גדולים. לעומת זאת, על פי עמדת השירות, המאסר שהוא קצר יחסית, לא יאפשר למבקש להמיר את המסגרת הטיפולית בה הוא נמצא עתה לטיפול במסגרת שב"ס. מאחר שהוא נתון במהלך שיקומי יעיל למעלה מחצי שנה, המליץ שירות המבחן לדחות את מועד ריצוי העונש בשישה חודשים נוספים.

המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע נוסף של המאסר גם לאחר קבלת עמדת שירות המבחן. חששה הוא כי בעתיד יתבקשו דחיות נוספות, והאפקטיביות של הענישה תיפגע. לדעת המדינה, ראוי הוא כי תהליך הגמילה של המערער יתחיל או ימשך לאחר סיום עונש המאסר ולא קודם לכן, כדי לאזן כראוי בין האינטרס העונשי הכללי לבין הנסיבות האינדיבידואליות לנאשם.

המערער טוען כי אין מקום להחמיץ עתה את סיכויי ההצלחה בהליך הגמילה, ועיכוב תחילת ריצוי העונש כדי לאפשר את סיום הטיפול יקדם הן את אינטרס הפרט והן את אינטרס הציבור.

5.

בקשה זו מעמידה אינטרסים מנוגדים שראוי לאזן ביניהם. מחד- כלל בסיסי בתורת הענישה קובע כי עונש, ובמיוחד עונש מאסר, יש לרצות בסמוך ככל האפשר למתן גזר הדין; הדבר חשוב לאפקטיביות של הענישה, כחוליה אחרונה בשרשרת השלבים השונים המרכיבים את ההליך הפלילי. ניתוקה בזמן של חוליה זו מהשלבים הקודמים שבהליך פוגעת באפקטיביות של ההליך הפלילי, וממעיטה מגורם ההרתעה והמסר העונשי המועברים דרך הענישה לתודעת הציבור. למערער ניתנו כבר דחיות ארוכות של ביצוע עונש המאסר, ודחייה נוספת פירושה פגיעה נוספת באפקטיביות של הענישה הפלילית. מנגד, בנסיבות האינדיבידואליות של הליך זה, נראה על פי תסקיר המבחן, כי המערער עושה מהלך חשוב בקבוצה הטיפולית, אשר חשיבותו מושפעת במיוחד על רקע עברו הפלילי הקשה והמכביד, ולאחר שריצה בעבר עונשי מאסר כבדים וממושכים. אין ספק, כי השלמת טיפול הגמילה בהצלחה יהווה הישג חשוב לא רק למערער כפרט, אלא יקדם גם אינטרס ציבורי כללי, החותר לשיקום עבריינים ולהפחתת ממדי הפשיעה בחברה.

האיזון הראוי בנסיבות מקרה זה מצדיק, לטעמי, מתן אורכה נוספת ואחרונה לצורך השלמת טיפול הגמילה שהמערער נתון בו; אולם זאת, תוך הצבת גבולות וגדרות, כדי שלא תוארך תקופת עיכוב ריצוי המאסר מעבר לאיזון הסביר.

6.

לאור הדברים האמורים, אני מקבלת הפעם את בקשת המערער, ומעכבת את ביצוע המאסר ל-6 חודשים נוספים עד ליום 10.2.2008. במועד זה, על המערער להתייצב בבית המשפט המחוזי בתל-אביב עד שעה 10:00 לתחילת ריצוי מאסרו. הארכה זו ניתנת על סמך הנחתי כי לא תתבקש ולא תינתן הארכה נוספת אפילו אם לא יושלם טיפול הגמילה עד למועד ההתייצבות שנקבע. שכן בהארכה נוספת מעבר לזו שניתנה עתה יש, להערכתי, משום ערעור האיזון העונשי הראוי בין יסוד הגמול וההרתעה בענישה לבין יסוד השיקום של הנאשם.

הערעור מתקבל, איפוא, בכפוף לאמור לעיל.