ע"פ 2844/08 אלכסנדר סמסונוב נ. מדינת ישראל

בפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 25.3.2008 במסגרת ע"פ 4020-03-08 (כבוד השופטת ר' לורך), בגדרה נדחתה בקשת המערער להמשך עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו על ידי בית משפט השלום בראשון לציון במסגרת ת.פ. 4926/06 (כבוד סגנית הנשיא השופטת ל' ברודי).

הרקע העובדתי

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן במסגרתו יוחסו לו עבירות של השגת גבול (לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )), החזקת מכשירי פריצה (לפי סעיף 409 לחוק העונשין), היזק במזיד לרכוש (לפי סעיף 452 לחוק העונשין) וסיוע לגניבה (לפי סעיף 384 לחוק העונשין).

2.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 25.10.2006, בשעות הערב, הגיעו המערער והנאשמים הנוספים למתחם חברת החשמל (להלן: המתחם ), כשהם מצוידים במגזרי מתכת הידראוליים (להלן: מגזרי המתכת ), המהווים כלי פריצה.

3.

הנאשמים - מלבד המערער - טיפסו על החומה המקיפה את המתחם, גזרו את גדר התיל באמצעות מגזרי המתכת ונכנסו אל המתחם, בכוונה לבצע עבירה. על פי כתב האישום, המערער והנאשמים הנותרים הזיקו בצוותא, במזיד ושלא כדין לכבלי הנחושת במקום, בכך שחתכו, נטלו ונשאו אותם במרמה, ללא הסכמת הבעלים, במטרה לשלול אותם שלילת קבע מבעליהם. את כבלי הנחושת הניחו בקרבת מקום כשבכוונתם לגנבם. המערער סייע בדבר בכך שהמתין ליתר הנאשמים מחוץ למתחם.

ההליכים שקדמו לערעור שבפניי

4.

ביום 12.4.2007 הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו, על ידי בית משפט השלום בראשון לציון (להלן: בית משפט השלום ). נוכח הסכמת המשיבה, הופנה המערער לשירות המבחן לשם הכנת תסקיר בעניינו. בתסקיר צויין, בין השאר, כי המערער עבר תהליכי גמילה פיזית מסמים ובעת הכנת התסקיר הוא נמצא בהמשך טיפול במסגרת קהילה טיפולית.

ביום 24.12.2007, לאחר הכנת התסקיר, ביקש המערער מבית משפט השלום לקבל תסקיר משלים לשם המשך מעקב על התהליך הטיפולי ואופן התקדמותו של המערער.

5.

לאחר קבלת תסקיר משלים בעניינו, ביום 17.3.2008, גזר בית המשפט השלום על המערער 20 חודשי מאסר בפועל, בגדרם נכללו שני מאסרים על תנאי שהיו ברי הפעלה, בני 6 ו-7 חודשים, וכן מאסר על תנאי למשך 8 חודשים, כאשר התנאי הוא כי המערער לא יעבור, בתוך שלוש שנים מיום שחרורו, עבירה כנגד רכוש, לרבות ניסיון או סיוע לעבור עבירה ולמעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין. בנוסף, גזר בית משפט השלום על המערער קנס כספי בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו של בית משפט השלום היו עברו הפלילי של המערער והסיכון להישנות העבירה, וכן חומרת העבירות בהן הורשע והצורך להרתיע הן את המערער והן את הציבור. כמו כן, ציין בית המשפט השלום כי עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית הינו העונש הראוי שיש לגזור בנסיבות המקרה. במעמד הקראת גזר הדין, נעתר בית המשפט השלום לבקשת המערער לעיכוב ביצוע העונש לצורך הגשת ערעור, וזאת עד ליום 25.3.2008 בשעה 10:00.

6.

ביום 25.3.2008 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי מרכז (להלן: בית המשפט המחוזי ) ערעור על חומרת העונש שהוטל עליו, ובד בבד ביקש לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר וקבע כי המערער יתייצב במזכירות בית המשפט השלום בראשון לציון ביום 30.3.2008 לריצוי עונשו. כמו כן, הורה בית המשפט המחוזי לקבוע מועד קרוב ככל שניתן לדיון בערעורו של המערער. מכאן, הערעור שבפניי, המופנה נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער.

7.

ביום 28.3.2008 הוריתי על המשך עיכוב ביצועו של עונש המאסר שהוטל על המבקש עד למתן החלטה אחרת.

טענות המערער

8.

לטענת המערער, שגה בית המשפט המחוזי משלא הורה על המשך עיכוב הביצוע. לטענתו, מתקיימים בעניינו השיקולים שהותוו על ידי בית משפט זה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: הלכת שוורץ ), אשר מצדיקים עיכוב ביצוע.

9.

הערעור שהוגש על ידי המערער לבית המשפט המחוזי מופנה כלפי חומרת העונש וכנגד דחיית המלצת שירות המבחן להמשיך את ההליך הטיפולי. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי המערער עבר גמילה פיזית מסמים והשתלב היטב בקהילה הטיפולית "רמות יהודה" אשר היוותה עבורו חלופת מעצר, אולם לאחר מספר חודשים הוחלט על הפסקת הטיפול בו "עקב התנהגות שאינה מקובלת בקהילה במהלך נוהל סנקציה" אולם גם לאחר מכן המשיך להיות "נקי" מסמים ושיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן. בדיון שבפניי טענה ב"כ המערער כי שירות המבחן סבר כי יש לשלב את המערער במרכז יום לגמילה מסמים, אולם מרכז היום סרב לקבלו בשל כישלונו הקודם במוסד, ומשום שנדרשת "תקופת צינון" של כשלושה חודשים מהמועד שבו הסתיימה תקופת שהייתו במוסד הקודם. ב"כ המערער ציינה עוד כי למערער נולד בן, ועל אף המצוקה הכלכלית בה היה מצוי, לא חזר המערער להשתמש בסמים.

המערער מציין כי היה וייאסר בשלב זה, ייקטע הטיפול ולא יהיה עוד טעם בהמשך הליך הערעור. ככלל, טוען המערער, בית המשפט אינו נוהג לקטוע הליך טיפולי שטרם הושלם, כאשר איפשר את הטיפול לאורך כל ההליך. על כן, סיכויי הערעור להתקבל טובים. בהקשר זה מציין המערער כי בית המשפט איפשר לנאשם אחר באותו הליך את המשך הטיפול. לטענת ב"כ המערער, אמנם יש הבדלים קלים בין הנאשמים (נגד הנאשם האחר היה תלוי ועומד מאסר אחד על תנאי) אולם הם אינם מצדיקים אפליה משמעותית ביניהם.

10.

עוד טוען המערער כי נוכח העובדה שתקופת המאסר שהוטלה עליו אינה ארוכה

במיוחד, והעובדה שטרם נקבע מועד לדיון בערעורו, יש להניח כי הוא ירצה תקופה לא מבוטלת מן המאסר שנגזר עליו, ובמקרה כזה, תימנע ממנו, הלכה למעשה, זכות הערעור.

11.

ממשיך המערער וטוען, כי אמנם אין להקל ראש בעבירות בהן הורשע, אולם על פי כתב האישום המתוקן, חלקו בעבירות הסתכם בכך שהמתין לשאר המעורבים מחוץ למתחם. לפיכך, יוחסה לו עבירה של סיוע לגניבה ויתר העבירות יוחסו לו מכוח דיני השותפות.

12.

אשר לעברו הפלילי, למערער ארבע הרשעות קודמות, ולחובת המערער עמדו שני מאסרים מותנים ברי הפעלה בעת גזר הדין. יחד עם זאת, המערער מציין כי ביצע את העבירות על רקע התמכרותו לסמים ומזה למעלה משנה וחצי הוא "נקי" מסמים ולא נפתחו נגדו תיקים חדשים. המערער מוסיף כי מאז האירוע נשוא הערעור היה משוחרר, ולכך יש משקל רב בעת החלטה האם יש לעכב את ביצוע עונש המאסר. עוד מציין המערער כי שירות המבחן המליץ לבטל את כל התנאים המגבילים והדבר מצביע על היעדר מסוכנות מצידו.

13.

לבסוף, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לטענה כי הוא נמצא בהליכי גמילה מזה שנה וחצי ואת האינטרס הציבורי הטמון בכך, שכן יש בכך כדי למנוע הישנות עבירות דומות בעתיד. המערער טוען כי מכלול הנסיבות שבעניינו מטה את הכף לטובת עיכוב ביצוע עונש המאסר.

14.

באת כוח המערער, עו"ד ד' משעלי, ביקשה להבהיר בדיון שבפניי כי בקשת המערער היא כי ביצוע עונש המאסר יעוכב לחודשיים ימים על מנת שתינתן למערער האפשרות למצות את ההליך השיקומי.

טענות המשיבה

15.

המשיבה סבורה כי יש לדחות בקשה זו לעיכוב ביצוע, הנשמעת ב"גלגול שלישי", וכי החלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי צריכה לעמוד בעינה. בדיון שבפניי הדגישה ב"כ המשיבה כי קיים אינטרס ציבורי בביצוע מיידי של גזרי דין, ובכלל זה עונשי מאסר. לטענת ב"כ המשיבה, חומרת העבירה של גניבת מתכות, אשר הפכה ל"מכת מדינה" ממש, וסיכויי הערעור הנמוכים, מחזקים אף הם את המסקנה כי אין מקום לעכב את ביצוע העונש.

אשר לסיכויי הערעור על גזר הדין טענה ב"כ המשיבה, עו"ד א' פטל, כי לגישתה אלה נמוכים, מאחר שאין סיכוי ממשי כי בית המשפט שלערעור יתערב בעונש שנגזר, שכן טיפול הגמילה של המערער הופסק נוכח התנהגותו בקהילה הטיפולית, ולפיכך גם מרכז היום אינו מעוניין לקלטו. יתרה מכך, לטענת המשיבה, בית המשפט קמא התחשב בעובדה שהמערער נגמל מסמים מאז ביצוע העבירה כשיקול לקולא, ואין סיכוי ממשי כי יינתן לעובדה זו משקל גדול יותר מזה שכבר ניתן לה בגזר הדין, באופן שיביא לביטול עונש המאסר.

15.

אשר לנאשם הנוסף אשר לגביו הורה בית המשפט קמא כי ריצוי עונשו יעוכב עד שיסיים את טיפול הגמילה מסמים, מצביעה ב"כ המשיבה על הבדלים המצדיקים לטעמה את השוני בין הנאשמים, והם אופק שיקומי ממשי יותר לנאשם האחר מאשר למערער ועבר פלילי פחות מכביד מזה של המערער, אשר אף הוא מהווה שיקול לחומרא.

דיון והכרעה

16.

בבקשה שבפניי יש לאזן בין השיקולים הנוגדים: מצד אחד ניצב האינטרס הציבורי אשר ממנו נגזר הכלל הקובע כי עונש ירוצה ככל האפשר בסמוך למתן גזר הדין. מצד שני ניצב האינטרס האישי של המערער להמשיך בהליך הגמילה מסמים, למענו ולמען בני משפחתו (לרבות בנו הרך). יוער, כי בגמילתו של אדם מסמים כרוכים גם אינטרסים ציבוריים, בייחוד כאשר ההתמכרות הביאה אדם לביצוע עבירות, וכאשר יהיה בשיקומו כדי להחזירו למסלול חיים נורמטיבי אשר יביא לכך שיוכל לתרום לחברה (השוו: ע"פ 5271/07 אהרון מימון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.3.2008)).

17.

אשר לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, סבורני כי אין לומר שהערעור על חומרת העונש הוא חסר סיכוי, וזאת נוכח העובדה שהמערער נגמל מסמים ועד כה נראה כי נותר "נקי", בנסיבות אלה ולאור המלצתו החיובית של שירות המבחן, קיים לכאורה סיכוי שעונשו של המערער יופחת.

18.

אשר לטענה כי בית המשפט קמא קיבל את בקשתו של הנאשם הנוסף להמשיך בהליך הגמילה, מסכים אני עם ב"כ המערער כי ההבדלים בין המערער בענייננו לבין אותו נאשם אינם מהותיים ואינם מצדיקים, כשלעצמם, דחיית בקשתו לעיכוב הביצוע לצורך המשך הליך הגמילה. בהקשר זה ראוי לציין עוד כי חלקו של המערער בעבירות היה קטן יחסית לזה של יתר הנאשמים, והתמצה בכך שהגיע עם הנאשמים האחרים למתחם והמתין להם מחוץ למתחם.

19.

המלצת שירות המבחן ביחס למערער הינה המלצה חיובית, ממנה עולה לכאורה כי קיים סיכוי ממשי לגמילתו של המערער מסמים, דבר המצדיק, לדעתי, בדיקת האפשרות של המשך הליך הגמילה בעניינו של המערער. ריצוי מיידי של עונש המאסר עלול לשלול סיכוי זה מהמערער.

20.

אשר על כן, ולאחר שעיינתי בחומר שהועבר לעיוני והאזנתי לטענות הצדדים, סבורני כי הכף נוטה לטובת מתן אפשרות למערער לנסות ולהשלים את הליך הגמילה בו החל. מסקנתי היא, אפוא, כי יש מקום לעכב את תחילת ריצוי העונש שהושת על המערער לפרק זמן של חודשיים, עד ליום 1.6.2008, על מנת לאפשר לו למצות את אפשרות חזרתו להליך גמילה במסגרת מוסד היום, הכל בכפוף למתן החלטה אחרת בערעור שהוגש על גזר הדין ואשר מתנהל בפני בית המשפט המחוזי. במהלך תקופה זו יהיה המערער בהליך גמילה תחת פיקוח שירות המבחן, אשר ידווח לבית המשפט המחוזי במקרה שימצא כי המערער חזר לעשות שימוש בסמים. יובהר, כי גם אם במהלך תקופה זו יקבל המערער תשובה שלילית ממוסד היום, תישאר החלטתי זו בעינה, על מנת לאפשר למערער למצות את הליך גמילתו מסמים בפיקוח שירות המבחן, וריצוי עונש המאסר יעוכב עד למועד האמור לעיל.

21.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל ביום 1.6.2008 בשעה 9:00 במזכירות בית משפט השלום בראשון לציון. כל הערבויות שניתנו לצורך עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, לרבות צו עיכוב יציאה מהארץ, כפי שנקבעו בבית משפט השלום ביום 17.3.2008 יעמדו בעינם.