ע"פ 5297/03 מדינת ישראל נ. אברהם יונני

במהלך עבודתו כמחסנאי במפעל, נדחף המשיב על-ידי עובד אחר (להלן: העובד), שאף דיבר אליו בזלזול. בתגובה למעשיו של אותו עובד, הלך המשיב לחפש אחר סכין, ומשמצא סכין מטבח במקום כלשהו במפעל, נטל אותה ודקר את העובד בחזהו – ואף ניסה לדקור אותו בחלקי גוף נוספים. העובד נפצע קשה, נזקק לניתוח של פתיחת בית החזה וכריתת הלינגולה, והגם שהחלים, נותרו צלקות ניתוחיות בפלג גופו העליון.

בשל מעשים אלה המשיב הורשע בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ונגזרו עליו ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי בן 18 חודשים. המשיב אף חויב בתשלום פיצויים לעובד בסך 20,000 ש"ח.

בהקלו הקלה מופלגת בעונשו, הסביר בית-המשפט המחוזי, כי המשיב שירת שירות מלא בצה"ל, חי אורח חיים נורמטיבי, עובד בעבודה קבועה, ואף ניתן לומר, כי עברו נקי. בית-המשפט סבור היה, כי איש כמות המשיב איננו מתאים לישיבה בבית-הכלא.

המדינה מערערת על קולת העונש, והדין עימה. אכן, היעדר עבר פלילי ואורח חיים נורמטיבי, הן נסיבות מקלות כבדות משקל, שראוי להתחשב בהן. אך כנגד נסיבות אלה, עומד מעשהו החמור של המערער, שדקר אדם בחזהו, ואך מזל הוא, כי לא נגרמה תוצאה חמורה יותר מזו שנגרמה בפועל. בנוסף, למרבה הצער, נפוצה התופעה של אנשים המגיבים לוויכוחים בדקירות בסכין.

כידוע, על העונש לשקף, לא רק את הנסיבות האישיות של המשיב, אלא גם את חומרת מעשיו ואת הצורך בהרתעה, ולאזן ביניהם. אשר-על-כן, ובהתחשב בכך שבהחמירנו בעונש אין אנו נוהגים להטיל את מלוא העונש הראוי, אנו מקבלים את ערעור המדינה, וגוזרים על המשיב שנת מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו. עונש המאסר על תנאי והחיוב בפיצויים יישארו בעינם.

המערער יתייצב לריצוי עונשו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ביום 8.2.04, עד השעה 12:00.