ע"פ 10185/07 מדינת ישראל נ. יובל רימונים

השופט א' רובינשטיין:

א.ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט כבוב) מיום 15.11.07 בת"פ 40108/07, בעקבות הודאת המשיב בגדרי הסדר טיעון בעבירות של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים. בגזר הדין הוטלו על המשיב 140 שעות שירות לתועלת הציבור, 9 חודשי מאסר על תנאי בעבירת אלימות מסוג פשע, מבחן לתקופה של 18 חודשים ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪.

ב.כתב האישום בו הודה המשיב ראשיתו במשחק כדור רגל בגדרי קבוצה קבועה הנפגשת לשם כך מדי יום שישי, ובמהלכו נוצרו חיכוכים בין המשיב למתלונן, תוך קללות הדדיות. בהמשך איים המשיב על המתלונן בכוונה להפחידו, באמרו "אני אכנס בך", וכן שיחפש אותו ויפתח לו את הראש. במהלך המשחק התקוטטו השניים וחברי הקבוצה הפרידו ביניהם, והכל פנו לעזוב. המתלונן התישב על קטנועו והתכוון לחבוש את הקסדה; ואז שלף המשיב מתיקו פטיש באורך של כ-35 ס"מ, רץ לעבר המתלונן וחבט בו מאחוריו בעוצמה בגבו ובראשו, בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. אחד מחברי הקבוצה הדף את המשיב והוא נמלט. כתוצאה נגרמו למתלונן פצע עמוק בראשו, שבר דחוס של כ-4 מ"מ בגולגולתו משמאל, וחבלה באיזור הגב העליון מימין. המתלונן שהה מיום המעשה 13.4.07 עד 15.4.07 בבית החולים.

ב.(1) בטרם גזר את הדין עיין בית המשפט בתסקיר שירות המבחן למבוגרים. המשיב תואר בו כחסר עבר פלילי, וכמי שהביע זעזוע מהתנהגותו האלימה. תוארו רקע משפחתי לא קל בבית הוריו, בתנאי עזובה, ועם זאת חיי משפחה ועבודה טובים. המשיב ציין כי הפטיש מוחזק בתיקו לנעיצת יתדות השער במגרש; הוא מודע - כך נאמר – לחומרת מעשיו, אך מנותק מהם רגשית. הוצע לו להשתתף בקבוצה טיפולית והוא נענה ושיתף פעולה במסגרת זו. לדעת השירות עמדה התנהגות המשיב באירוע העבירה בניגוד לזו שבאה לידי ביטוי בקבוצה הטיפולית. הומלץ איפוא על תכנית של"צ של 140 שעות וכן צו מבחן לשנה.

(2) התביעה ביקשה מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן. הסניגור עתר לקבל את המלצת שירות המבחן. המשיב הביע חרטה עמוקה על מה שעשה, והטעים כי הוא מתנדב במשמר האזרחי; הוצגו תעודות באשר להתנדבותו.

(3) בגזרו את הדין שיוה בית המשפט קמא לנגד עיניו את חומרת העבירה שנעברה ללא הצדקה והצורך להרתיע בכגון דא, ומנגד את הודאתו של המשיב, נטילת האחריות והתנדבותו במשמר האזרחי. עוד הטעים, כי מלאכת גזירת הדין בתיק זה אינה קלה, בשל הניגוד בין המעשים לבין נסיבותיו האישיות. בית המשפט סבר בסופו של יום, כי נוכח הנסיבות יש מקום לסטיה מרמת הענישה המקובלת, ועל כן הטיל את העונשים כאמור מעלה.

ג.(1) בערעור המדינה נטען, כי המדובר בגילוי קשה של אלימות חסרת פשר, מעשה מחריד ותוקפני המחייב תגובה עונשית הולמת. עוד צוין סבל רב שנגרם למתלונן, חייל צעיר הממשיך לסבול מסחרחורות ונותרו בנפשו צלקות עמוקות; גם על פי הפסיקה יש בעבירות כאלה ליתן מעמד בכורה לשיקולי גמול והרתעה.

(2) לקראת הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן, בו חזר השירות על כך שמתוך היכרות ממושכת עולה, כי מדובר ב"אדם בעל תפקוד ותפיסות נורמטיביות, כאשר העבירה חריגה מאוד למהלך חייו". צויינה גם השתתפות המשיב בפרויקט לימודי הקשור באוניברסיטת תל-אביב ובו לימודי מינהל עסקים, וכן כי עד עיכוב ביצועו של ריצוי העונש (החלטות הנשיאה ביניש מ-30.11.07 ו-10.12.07), ביצע המשיב 37 שעות של"צ במסירות. הומלץ על הגדלת היקף השעות ל-250. כן צוין כי המשיב החל בתשלום הפיצוי למתלונן.

(3) בפנינו טענה באת כוח המדינה, כי בגדרי "תת תרבות הסכין", באלימות חמורה כל כך, התוצאה העונשית רחוקה וסוטה מרמת הענישה הראויה, ולא יתכן כי עונשו של המגיח מאחור ומנחית פטיש על ראשו וגבו של הזולת יהא שירות לתועלת הציבור בלבד; האיזון הראוי לא נעשה. יתכן שבמקרה אחר היתה התביעה מבקשת שנות מאסר ארוכות; לשיטתה, חוסר המידתיות בין החיכוך במגרש הכדורגל בין המעשה הוא גורם מצמרר ומפחיד; והרמת פטיש על ראשו וגבו של אדם היא אכזרית.

(4) נציגת שירות המבחן ציינה את אורח חייו הנורמטיבי של המשיב חרף רקעו הלא קל, את השבריריות הנלוית לכך ואת הזעזוע שחוה במעשהו. הצעת השל"צ, אף שהיא ענישה מקלה, באה כפן חינוכי אינדיבידואלי, ויש לראות בה נתינה לזולת.

(5) בא כוח המשיב ציין כי אין המדובר במי שיצא מביתו ובכליו סכין כדי לעשות בו שימוש; אין מדובר ב"שור נגח" אלא באדם שומר חוק.

ד.(1) לאחר העיון באנו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור. בנסיבות הישראליות בכגון דא כבר דן בית משפט זה פעמים רבות – בקלות הבלתי נסבלת של הרמת היד, ולא האגרוף בלבד, אלא מה שבתוך היד - הסכין והדוקרן, ובנידון דידן הפטיש, כלפי הזולת, בעניינים של מה בכך. בית המשפט מנסה לתרום למאבק בכגון אלה. בעולם הספורט, הצריך להיות חדור רוח טובה, בוודאי אין להלום אלימות. לא נוכל לקבל כי עבירה מעין זו, בנסיבות הללו, תיענש בשירות לתועלת הציבור, אף אילו היה המדובר במאות רבות של שעות ולא רק 140 שעות. לענישה הפלילית דרגות, שקבע המחוקק בחוק העונשין. אכן, גם שירות לתועלת הציבור הוא עונש, אם גם בדרגה נמוכה; ראו ע"פ 1154/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 19.4.07), שם נקבעה – בערעור המדינה – הרשעה, והוגדל עונש של שירות לתועלת הציבור (יצוין כי המשיב שם – בן 18 ו-8 חודשים - השתתף בתקיפת הזולת; אישית עשה כן באגרופים ובבעיטות; בענייננו השתמש המשיב, אדם מבוגר, בפטיש). עיינתי בפסיקה שהגישה הפרקליטה המלומדת לגבי מקרים של בעלי עבר נקי שפגעו בזולת בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיפים 335-333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977), כפי שהורשע המשיב, ונדונו לעונשים שבין שישה חודשי מאסר בעבודות שירות לשנת מאסר בפועל; חלקם דומים במידה לא מעטה לענייננו, גם אם אין זהות (למשל ע"פ 5297/03

מדינת ישראל נ' יונני (לא פורסם), בו הוטלה שנת מאסר בפועל).

(2) אכן, המקרה אינו אופייני למשיב, שחייו היו עד כה נורמטיביים ויש לקוות ולהניח כי כך יהיו גם בעתיד. הוא הביע חרטה מיידית, השתתף בקבוצות טיפוליות ושירות המבחן נותן בו אמון. המדובר בענישה אינדיבידואלית, ויש ליתן ביטוי הולם לנסיבות האישיות של האדם שבפנינו - אך לא נוכל שלא להביא בחשבון את חובתנו להרתעה ולמלחמה באלימות לגילוייה השונים, וגם למתן ביטוי לסבלו של הקרבן. ספר חסידים לר' יהודה החסיד (מימי הביניים) כותב "ציער אדם, כאילו ציער עולם מלא, שכל מה שבעולם יש באדם..."; ואומר ר' יוסף ג'קטילה, ממקובלי ספרד במאה הי"ד, כי כשאדם כועס "מצא יצר הרע פרצה להיכנס לפתותו לעשות עבירות, שהרי הכעס הוא סיבת המריבות והמכות... וזהו מה שאמרו חז"ל: כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" (ראו על אלימים ואלימות, דף לתרבות יהודית, מס' 244, שבט תש"ס); פרופ' א' שוחטמן, "'מכה רעהו' – בסתר ובגלוי, על איסור ההכאה ותוצאותיו", פרשת השבוע בעריכת א' הכהן ומ' ויגודה, גליון 298.

(3) נוכח כל האמור, אנו מקבלים את הערעור. כנודע, אין דרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין, ולפנינו כמובן גם עברו הנקי לחלוטין של המשיב, וכל הנאמר מפי שירות המבחן ועל-ידי בית המשפט קמא, אותם נתנו אל לבנו . החלטנו להעמיד את העונש במקום 140 שעות לתועלת הציבור על שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. הממונה על עבודות שירות יגיש חוות דעתו בתוך 30 יום מהיום, והכרעתנו המשלימה תינתן בעקבותיה. אנו מקוים ומאמינים כי פרשה זו אכן היתה מעידה שלא תשוב.