ע"פ 1154/07 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור המדינה על אי הרשעתו ועל קולת עונשו של המשיב (נאשם 3 בתיק בית המשפט המחוזי), שנדון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (תפ"ח 40162/06, בפני סגנית הנשיא ד"ר ע' קפלן-הגלר), בעקבות הודאתו בכתב אישום מתוקן, לאלה: שירות לתועלת הציבור בהיקף 150 שעות, העמדה במבחן למשך שנה, התחייבות בסך 3,000 ₪ להימנעות מעבירה שיש בה אלימות למשך שנה, ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪; בית המשפט קמא גם ביטל את הרשעתו של המשיב, לאחר שהורשע תחילה.

ב.

כעולה מכתב האישום בו הודה המשיב, התעבר המשיב על ריב לא לו; בעקבות סכסוך, כששלבו הראשון (בלעדיו) כלל אלימות בין המתלונן לאמה של בת זוגו לשעבר (האם היא נאשמת 1 בתיק), הגיע אחיה של המתלוננת (נאשם 2 בתיק) עם המשיב ונאשם 4 במכוניתו של המשיב לזירת העבירה. הנאשמים 2 ו-4 והמשיב תקפו את המתלונן באגרופים ובבעיטות, ונאשם 2 עשה כן גם בעזרת מוט, ומשנמלט רדפו אחריו והמשיכו להכותו; נגרמו למתלונן חבלות של שברים בחלקי גוף שונים, והוא אושפז.

ג.

כאמור, בית המשפט קמא הרשיע תחילה את המשיב, בעקבות הודאתו, בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיפים 333 יחד עם 335(א)(1)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977).

ד.

תסקיר שירות המבחן בו עיין בית המשפט קמא תיאר תפקוד נורמטיבי של המשיב, שהיה בשעת העבירה כבן 18 ו-8 חודשים ללא כל רישום פלילי, תלמיד עתודאי בכתה י"ג בבית ספר ימי, המכשיר עצמו לשירות צבאי. על פי התסקיר, התחבר המשיב לחבורת נוער שוליים, וכך נגרר לעבירה, אך לאחר המעשה ניתק את הקשר עם אותה חבורה, וחזר לתפקודו בבית ספרו, כפי שעלה ממכתבי בית הספר. על כן הומלץ על שירות לתועלת הציבור של 150 שעות והשתלבות בקבוצה טיפולית, וכן הומלץ לשקול אי הרשעתו בדין כדי שלא לפגוע בעתידו, לרבות בשירותו הצבאי.

ה.

בגזר הדין המפורט, לאחר גינוי חריף לאלימות שננקטה, עיגן בית המשפט קמא הכרעתו בהמלצת שירות המבחן, תוך ראיית העבירה ככישלון חד פעמי

קשה של המשיב, ועל כן החליט לבטל את ההרשעה, ולגזור על המשיב את העונשים המנויים מעלה.

ו.

כאן המקום לציין, כי בקשת המדינה לעיכוב ביצועו – בגדרי הערעור - של השירות לתועלת הציבור נדחתה בבית משפט זה על-ידי השופטת ארבל (החלטה מיום 14.2.07). בהחלטה נקבע, בין השאר, כי לצורך תחולתו של סעיף 87 לחוק העונשין יש לראות בצו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה משום עונש. לגופם של דברים נקבע בהחלטה, כי הנסיבות המיוחדות של המקרה מצביעות על הכיוון השיקומי ככיוון הנכון בתיק, ומכל מקום לא יפגע ביצוע השירות לתועלת הציבור הן באפשרות ההרשעה הן באפשרות ההחמרה, אם כך יוחלט בערעור.

ז.

(1) בערעור המדינה נטען, ראשית, כי יש מקום להרשיע את המשיב, שכן אין מקום באלימות מסוג זה לאי הרשעה; שנית, נתבקש מאסר בפועל.

(2) לקראת הדיון עיינו בתסקיר משלים של שירות המבחן, בו תוארה השתלבות טובה של המשיב בקבוצה טיפולית בת שלושה וחצי חודשים, הבעת חרטה מצדו, ותכנון להשתתפות בקבוצה נוספת. דווח על השקעת מאמצים מצד המשיב בלימודים ובהליך לגיוס בצה"ל בו חפץ המשיב; כן דווח על כך שעד כה ביצע המשיב 67 שעות של שירות לתועלת הציבור לשביעות רצון הממונים; ולא נפתחו תיקים נוספים נגדו. הומלץ איפוא להימנע מהרשעה; זו העמדה שביטאה גם בפנינו נציגת שירות המבחן.

(3) בפנינו ציין בא כוח המדינה כי טרם נסתיים משפטם של שאר המעורבים בתיק. עוד הזכיר כי צה"ל אינו פוסל לשירות גם אנשים שהורשעו בדין – וזאת על פי דיווח רשויות צה"ל לבית משפט זה בע"פ 5025/06 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם); לשיטת המדינה, אין די בשירות לתועלת הציבור שהוטל על המשיב, ויש מקום להחמרה כאמור.

(4) באת כוח המשיב ביקשה לאבחן תיק זה מע"פ 5025/06 הנזכר באשר לאי ההרשעה, מתוך החשש, גם על פי מכתב ממנהל בית ספרו של המשיב, כי יש שצה"ל מוותר על מי שהורשעו בדין, אם בכלל ואם ביחידות קרביות, וכן ציינה את הצלחת שיקומו של המשיב עד כה.

ח.

(1) ראינו לנכון להרשיע את המשיב ולהחמיר בעונשו, אף כי לא כפי שביקשה התביעה.

(2) ראשית, סבורים אנו כי חומרת העבירה שעבר המשיב מחייבת הרשעה. לעניין זה, כפי שציין בית משפט זה בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689 "מושכלות ראשונים הם כי דרך-כלל, בית משפט אשר קבע כי נאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, ירשיעו בדין" (השופטת פרוקצ'יה בעמ' 689), וזאת בגדרי הרתעה ואכיפה שויונית. עניינו של הפרט נשקל כמובן לעיצומו בכל מקרה, אך כשהמדובר בבגירים "גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטיה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה... " ( שם, עמ' 690). באותו מקרה היה המדובר בקטינים, ואף על פי כן, בשל חומרת העבירות, שדמתה לענייננו במידה לא מעטה, והוגדרה בבית המשפט המחוזי כ"עבירה מהמכוערות ביותר", נתקבל ערעור המדינה, ו-3 מ-4 קטינים הורשעו. עם זאת לא חל שם שינוי בסנקציות שהוטלו, שכללו 50 שעות שירות לתועלת הציבור, מבחן והתחייבות כספית. בענייננו המדובר אמנם בבגיר, אף כי בראשית בגירותו, ולכך ולנסיבותיו האישיות נייחס להלן משקל בעניין העונש; אך סבורים אנו כי יש מקום להרשעה, לשם הרתעת הרבים מאלימות, שעל חומרתה וריבויה בארצנו אין צורך להוסיף ולהכביר מלים, כפי שעשה בית משפט זה פעמים רבות; ואל נשכח, כי המשיב הודה בעבירה שהמחוקק קבע כעונש מירבי לגביה מאסר ממושך. כאן המקום להטעים, לעניין הנזק למשיב אל מול חומרת העבירה, כי אנו מקוים שההרשעה לא תעמוד למשיב כשלעצמה לרועץ בגיוסו לצה"ל ובשירותו, ואנו נסמכים עקרונית על תשובת רשויות צה"ל שניתנה לבית משפט זה בע"פ 5025/06 הנזכר (ראו סעיף ה'(2) שם); אנו מאמינים כי כלל נתוניו של המשיב יישקלו, וההליך הנוכחי הוא אחד מהם – אך לא היחיד כמובן.

(3) אשר לעונש, נציין כאן כי לטעמנו צו שירות לתועלת הציבור הוא עונש; הוא מצוי בפרק "דרכי ענישה" בחוק העונשין, סעיף 71א(א) לחוק העונשין מאפשר הטלתו "במקום כל עונש אחר או בנוסף עליו", כלומר, שפתי המחוקק ברור מללו כי בעונש עסקינן (ראו גם שלגי וכהן, סדר הדין הפלילי מה' 2 עמ' 452 הע' 290 וההנמקות הנוספות דשם). ראו גם דברי השופטת דורנר בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 341, לעניין ההיסטוריה החקיקתית של סנקציה זו (שיסודה בועדה בראשות השופט חיים כהן), שעיקרה כאמור גם בדברי ההסבר להצעת החוק ( הצעות חוק תשל"ח, 283), תוספת לדרכי הענישה וגיוונן. אמנם מדובר שם על "עיצום" נוסף, אך גם על "הרחבת מסגרות הענישה" ועל "ממד קונסטרוקטיבי וחיובי יותר לרעיון העונש עצמו". עוד ראו דברי השופט גרוניס ברע"פ 4107/02 אסד נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 248, 254, כי המטרה בהכנסת ההסדר של שירות לתועלת הציבור היתה "להוסיף אמצעי עונשי חדש למגוון האמצעים העומדים לרשותו של בית המשפט בהליך הפלילי (הדגשה הוספה – א"ר)". השופטת ארבל בהחלטתה הנזכרת לעניין עיכוב הביצוע ציינה כי אמנם המדובר באמצעי טיפולי ושיקומי באופיו, אך "אינני סבורה כי מימד זה של הצו מונע ממנו להיות מוגדר גם כאמצעי ענישה..."; הדברים נאמרו אמנם "לפחות לצורך סעיף 87", אך כמובן אין מניעה לראותם לרוחב היריעה.

ואכן, כפי שציינה השופטת נאור, בדברים שצוטטו על-ידי השופטת ארבל, ברע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, 449 "גם שירות לתועלת הציבור... הוא עונש מסוג מיוחד, המתווסף על העונשים ה'קלסיים'". אוסיף, כי לטעמי אין הדברים סותרים את דברי השופטת פרוקצ'יה בדעת מיעוט בעניין אסד

הנזכר, כי בצו שירות טמונים "מאפיינים שיקומיים השלובים ביסודות עונשיים" (עמ' 267). לכן נביע דעתנו, כי צו שירות לתועלת הציבור הוא אמצעי עונשי, אם גם בעל גוון שיקומי, ואף כי פשיטא שאינו בדרגה הגבוהה של האמצעים העונשיים, הריהו עונש, לא כל שכן בהתלוותו להרשעה. מבחינה מסוימת הוא עומד בדרגה אחת מתחת למאסר מעבודות שירות, הנחשב מאסר אף שאינו מאחורי סורג ובריח, והאדם מצוי בפיקוח ובסנקציות של שירות בתי הסוהר, אך שב לביתו מדי ערב. שירות לתועלת הציבור מצוי בפיקוח שירות המבחן, אך במהות אין העבודות עצמן שונות זו מזו לאמיתן.

(4) לענייננו שלנו, סברנו, לא בלי התלבטות, ותוך שעיינו חזור ועיין בכל החומר שבפנינו, כי יש מקום להחמיר עם המשיב, אך תוך התחשבות בכך שהמדובר במעידה חד פעמית, ונוכח התקדמותו בתהליך השיקום כמדווח על-ידי שירות המבחן. זאת - גם כדי לסייע לשירותו של המשיב בצה"ל, וכמובן גם מתוך השיקול שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, החלטנו כי ההחמרה תהיה בגדרי העונש של שירות לתועלת הציבור. נטעים, כי אילולא כל אלה, היה מקום למאסר בפועל (בנסיבות דנא אולי בעבודות שירות). אנו מעלים את מספר השעות במקום 150 ל- 400 , ועל המשיב לרצותן באותו מקום שבו החל, אלא אם יחליט שירות המבחן על שינוי המיקום, ועל כך יש להודיע לבית משפט זה. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

ט.

הערעור מתקבל איפוא בגדרי האמור; המשיב יורשע והשירות לתועלת הציבור יוגדל מ-150 ל-400 שעות.