ע"פ 7026/11 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן ) שגזר על המשיב 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, וכן מאסר מותנה וקנס.

1.

ביום 27.3.2011 הורשע המשיב על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של יבוא סמים (שלושה מקרים) והספקת סמים (ריבוי מקרים) לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. לפי כתב האישום,

המשיב הזמין באמצעות רשת האינטרנט, בשלוש הזדמנויות שונות בחודשים אוקטובר-דצמבר 2010, מיכלים שבהם סם מסוכן מסוג GBL בנפח כולל של שלושה ליטרים וחצי. בנוסף, במהלך שנת 2010 סיפק המשיב במספר מועדים, למספר אנשים, כמויות קטנות מהסם.

2.

ביום 27.3.2011 הודה המשיב, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום, והורשע על-פיו. במסגרת הסדר הטיעון נשלח המשיב לקבלת תסקיר שירות מבחן, והוסכם כי במקרה שהתסקיר יעיד על חרטה, לקיחת אחריות, ניקיון מסמים, הפנמת הבעייתיות שבביצוע העבירות ונכונות להליך שיקומי, תגביל עצמה המאשימה לטיעון לעונש של שנים-עשר חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס. עוד נקבע כי ההגנה תטען כראות עיניה.

3.

ביום 20.6.2011 התקבל תסקיר שירות המבחן. מן התסקיר עלה כי המשיב תיאר שימוש אינטנסיבי והתמכרותי בסם ה- GBL

אשר החריף נוכח מחלת האיידס שבה לקה. בשל מחלתו, קשייו הנפשיים ונסיבות חייו של המשיב, המליץ שירות המבחן על העמדתו בצו פיקוח למשך שנה וחצי וכן עבודות לשירות הציבור.

4.

ביום 27.6.2011 נשמעו טיעונים לעונש. מטעם התביעה הוגשה חוות דעת של מומחה מהיחידה למאבק בפשע פרמצבטי במשרד הבריאות, וכן סיכום מחקרי של חטיבת המודיעין במשטרה באשר להשפעת הסם. המאשימה ביקשה להשית על המשיב מאסר בפועל למשך שנה וכן מאסר מותנה וקנס. ב"כ המשיב הגיש דוחות רפואיים בדבר המחלות שמהן סובל המשיב, ובהן חוות דעת בדבר מצבו הנפשי. ב"כ המשיב ביקש לאמץ את מסקנות שירות המבחן. בית המשפט המחוזי הפנה את המשיב לממונה על עבודות השירות לבחינת התאמתו.

5.

ביום 20.9.2011 גזר בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן ) את עונשו של המשיב כדלקמן: מאסר בפועל למשך שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות; שניים-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירת סמים מסוג פשע; וקנס בסך של 5,000 ש"ח. בית המשפט ציין שהגם שהמשיב עבר עבירות סמים לכל דבר ועניין, ובמצב הדברים הרגיל היה ראוי לגזור עליו עונש מאסר, בנסיבות המקרה המיוחדות אין מקום למצות עמו את הדין. בית המשפט ייחס משקל לעובדה שהמבקש התנהל ככלל בדרך נורמטיבית ועברו נקי וללא רבב; שהוא התבגר על מצע משפחתי סבוך שבעטיו עזב את הארץ ועבר להתגורר בארה"ב; העובדה שהוא חולה במחלת האיידס שגילוייה והקושי להתמודד עמה הגביר את צריכת הסם וגרם להתמכרות; שהוא פנה לטיפול בסמים ושיתף פעולה באופן מלא עם גורמי הטיפול, אולם עקב מצב כלכלי לא קל ומצבו הנפשי, שב ונזקק לסם. המשיב לא ביצע את העבירות מתוך בצע כסף ולא נתן דעתו לכך שמדובר בעבירה פלילית. הסם הוזמן מהולנד, שם הוא מותר לשימוש, תוך שהוא מבצע את הרכישה באמצעות כרטיס אשראי שבבעלותו ומסירת פרטיו המלאים. המשיב לא ניסה להסתיר כי רכש את החומר המדובר. המשיב הודה בביצוע העבירות, נטל אחריות והביע חרטה. כמו כן, הוא עובר תהליך טיפולי ארוך מיוזמתו ונמצא נקי משרידי סם. לבסוף, גזירת עונש של מאסר לריצוי בפועל עלול לגרום לו נזק רב, בשל אישיותו, נטייתו המינית ומצבו הנפשי. הוא נקט בצעדים ממשיים לגמילה ושיקום וראוי שלא לגזור עליו עונש שיסיגו לאחור ועלול אף למוטטו. בית המשפט קבע שהמשיב יבצע את עבודות השירות ב"אילן – מרכז הכשרה ושיקום" החל מיום 11.10.2011.

6.

ביום 28.9.2011 הגישה המשיבה הודעת ערעור פורמאלית על גזר הדין, וביום 5.10.2011 הגישה את נימוקי הערעור. בד בבד עם הגשת הערעור עתרה המדינה לעכב את ביצוע עבודות השירות ולקבוע דיון בערעור מוקדם ככל האפשר. לטענת המדינה, העונש שהשית בית המשפט קמא על המשיב חורג לקולא, ומן הראוי שיוטל עליו עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. המדינה סבורה כי לא ייגרם למשיב כל נזק אם יעוכב ריצוי העונש עד לאחר שמיעת הערעור, ומנגד אם יחל המשיב לשאת בעונשו בעבודות שירות טרם שיישמע הערעור, תסוכל מטרת הערעור.

7.

המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, בית המשפט קמא איזן נכונה בין שיקולי הענישה הרלוונטיים כך שסיכויי הערעור נמוכים. הוא מדגיש כי התמכר לסם בארה"ב, שם השימוש בו מותר ומקובל בחיי הקהילה; כי רכש אותו בחו"ל בגלוי ובאופן חוקי, בעלות של כ-70 ש"ח, ואף קיבל אותו בגלוי במשלוח בדואר. הוא מוסיף כי המדינה לא ביקשה לעכב את גזר הדין בבית המשפט המחוזי; וכי העונש שנגזר עליו הוא במתחם הסדר הטיעון.

דיון והכרעה

8.

בית משפט זה נוטה ככלל להיעתר לבקשות שמגישה המדינה לעכב את ביצועו של עונש מאסר בעבודות שירות עד להכרעה בערעור על קולת העונש. הרציונל התומך בגישה זו הוא הרצון לאפשר למדינה למצות את זכות הערעור, אשר עלולה להיפגע אם הנידון ירצה את עונשו, או חלק משמעותי ממנו, עובר להכרעה בערעור. מצב כזה עלול לפגוע באינטרס שלא לכבול את ידי בית המשפט בבוחנו את הערעור כשהנידון כבר החל לרצות את עונשו (ע"פ 10315/05 מדינת ישראל נ' פלוני , תק-על 2005(4) 1063 (2005); ע"פ 5360/07 מדינת ישראל נ' כריים (לא פורסם, 20.6.2007); ע"פ 6573/11 אברמוב נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (לא פורסם, 19.9.2011); ע"פ 6889/11 מדינת ישראל נ' עובד (לא פורסם, 26.9.2011)). בצד זאת, קיימים אינטרסים נוגדים שיכולים להטות את הכף, במקרים המתאימים לכך, לכיוון דחיית בקשת המדינה לעיכוב ביצוע, ובהם: השיקול השיקומי של נידון אשר רוצה לכפר על מעשיו, להשתקם ולהשאיר את מעידתו מאחוריו; הפגיעה בפרט שהודה בביצוע העבירה, רוצה להמשיך בחייו ולסיים עם חובו לחברה בריצוי עונשו מוקדם ככל האפשר ושריצוי העונש בשלב מאוחר יותר יכול לפגוע באינטרס כלשהו שלו (ע"פ 1154/07 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (לא פורסם, 14.2.2007)).

9.

איזון בין השיקולים האמורים הביאני למסקנה כי בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, יש מקום לדחות את בקשת המדינה לעכב את ביצוע העונש. חששה של המדינה הוא שהערעור יתייתר אם המערער יבצע את עבודות השירות. במענה לחשש זה הצהיר הסנגור כי לא יטען שיש להימנע מהחמרה בעונש שהוטל על המשיב בשל כך שנשא בחלק ניכר מעבודות השירות שהוטלו עליו (או במלוא התקופה). אי לכך, ככל שתחליט ערכאת הערעור כי יש להחמיר בעונש, אין זה מן הנמנע שתעשה זאת גם אם המשיב יסיים לרצות את עונשו (השוו: ע"פ 1154/07 הנ"ל, בפסקה 8). בנסיבות אלו, ונוכח הטעמים המיוחדים שעליהם עמד בית המשפט המחוזי, והגם שאיני נוטע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, אני סבור שכף המאזניים נוטה לכיוון האינטרס של המשיב, המבקש לכפר על מעשיו ולהותיר את מעידתו מאחור, בלא שהוא תלוי בין שמיים וארץ עד שיוכרע הערעור.

10.

אשר על כן, אני דוחה את בקשת המדינה לעכב את ביצוע העונש. עם זאת, המזכירות תקבע את הערעור לשמיעה בהקדם ולא יאוחר מחודש פברואר 2012.