ע"פ 9871/07 מדינת ישראל נ. אליהו רון

מונחת בפניי בקשת המדינה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' גל) מיום 31.5.2007 במסגרת ת"פ 3120/02, בעניינו של המשיב.

ביום 17.12.2006 הורשע המשיב, מר אורי פסח, לצד נאשמים נוספים, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז-1977, וזאת באשר למותם של 23 בני אדם כתוצאה מהתמוטטות רצפה של אולם אירועים 'אולמי ורסאי' ביום 24.5.2001; וכן בעבירה של חבלה ברשלנות, לפי סעיף 341 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וזאת לגבי חבלות גוף של 356 בני אדם נוספים אשר היו אף הם ב'אולמי ורסאי'.

ביום 31.5.2007 גזר בית המשפט המחוזי על המשיב עונש של שישה חודשי מאסר בפועל; וכן שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג העבירות בהן הורשע. בגזר דינו התייחס בית המשפט לתפקידו של המשיב כמפיץ ומשווק של שיטת פל-קל. בגזר הדין ציין בית המשפט המחוזי כי המשיב היה מודע לכך שנאשם אחר בפרשה, מר אליהו רון, מעדיף את האינטרס הכלכלי על פני שיקולי ההנדסה אך מנגד לא היה מודע למידע חשוב אודות הבעיות בשיטת הבנייה. לאחר קבלת המלצת הממונה על עבודות השירות קבע בית המשפט המחוזי ביום 16.7.2007 כי המשיב יירצה את עונשו על דרך עבודות שירות.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המשיב הגישה המדינה ערעור לבית משפט זה. כמו כן הגישה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר על דרך עבודות שירות אשר הוטל על המשיב וזאת עד למתן פסק הדין בערעור, היא הבקשה שבפניי. לטענת המדינה העונש אשר הושת על המשיב נוטה באופן קיצוני לקולא וכן סיכויי הערעור שלה טובים הם. משכך, ראוי להיעתר לבקשתה.

מנגד מבקשת באת-כוחו של המשיב לדחות את הבקשה. לדעתה האינטרס הגובר במקרה זה הוא האינטרס של המשיב להתחיל בריצוי עונשו שכן הוא נמצא בהליכים מזה שנים רבות והוא היה מעוניין לרצות את עונשו ולסיים פרק זה בחייו. עוד מציינת באת-כוחו כי בהכרעת הדין הודגש כי חלקו של המשיב 2 קטן ביחס ליתר המהנדסים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

על פי רוב מורגלים אנו בבקשות לעיכוב ביצוע מפי נאשמים אשר הורשעו בדין, ואילו כאן המדינה היא המבקשת לעכב את ביצוע עונשו של המשיב. בית משפט זה ציין בעבר כי:

"כאשר עסקינן בבקשת המדינה לעכב עונש מאסר בעבודות שירות הרי שהנטייה הינה להיעתר לבקשה (ע"פ 10315/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) (9.11.2005) וראו ההפניות הרבות המובאות שם).

הטעם לכך הינו כדי להימנע מפגיעה בסיכויי הערעור של המדינה במידה והמשיב יירצה חלק משמעותי מעונשו וכן כדי להימנע מכבילת ידי בית המשפט בבואו לדון בערעור.

בענייננו אנו, ומבלי להביע בזאת עמדה באשר לסיכויי הערעור, מדובר בפרשייה כואבת, "אסון אזרחי רשלני מהכבדים והחמורים שידעה המדינה בכל שנות קיומה"

בלשונו של בית המשפט המחוזי בגזר דינו. לאור התוצאה החמורה בגוף ונפש בגינה הורשע המשיב ברשלנות, איני סבור כי ערעורה של המדינה לעניין חומרת העונש הינו קלוש. עוד אוסיף כי באת-כוח המשיב לא הצביעה על נזק כלשהו אשר ייגרם למשיב מדחיית ביצוע עונשו מלבד הרצון הראוי והמובן להביא את הפרשייה אל סיומה בהקדם האפשרי (זוהי האבחנה בין מקרה זה לבין המקרה בע"פ 1154/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) (14.2.2007) אשר הוגש על ידי באת-כוח המשיב). משכך, האינטרס הציבורי מחייב את עיכוב ביצוע עונשו של המשיב עד להכרעה בערעור המדינה.

סוף דבר, הנני מורה על עיכוב ביצוע גזר דינו של המשיב עד למתן פסק דינו של בית משפט זה בערעור המדינה.