ע"פ 5306/07 תאיר סלימאן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש יוני 2006 קשר המערער עם אחרים – לואי מחמוד (להלן: לואי), עטייה מחמד (להלן: עטייה) ואחמד מחמוד (להלן: אחמד), לשדוד סוכן מכירות של סיגריות וכרטיסי טלפון. את זממם הוציאו הקושרים אל הפועל ביום 26.6.06, כאשר המערער נושא עמו אקדח. הוא ולואי ניגשו לקורבנם ודרשו ממנו לרדת מהרכב, ומשהוא סרב, כיוון המערער את האקדח לעבר חזהו ולחץ על ההדק, אולם לא נוצר ירי. בהמשך, נכנס לואי למכונית, דחף החוצה את המתלונן ונמלט בנסיעה. המערער, שנותר בזירה, התיז לעבר המתלונן גז מדמיע, ובהמשך חזר וכיוון את האקדח לעבר חזהו ולחץ על ההדק. גם הפעם לא נוצר ירי, ואז גילה המתלונן תושייה, קפץ לעבר המערער והחל נאבק בו. במהלך מאבק זה הלם המערער עם האקדח בפניו של המתלונן, ונמלט. בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות ונשיאת נשק שלא כדין. על כך הוא נדון לעשר שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף, כי לואי נדון ל-8 שנות מאסר, בעוד שעטייה שנותר בזירה וטיפל במתלונן הפצוע, נדון ל-6 שנות מאסר. לשני אלה נגזר גם מאסר על-תנאי, והם חויבו לפצות את קורבנם.

בערעור שבפנינו משיג המערער על חומרת העונש, אולם גם לאחר שעיינו בהודעת הערעור שבכתב והאזנו לטיעונים על-פה, לא שוכנענו כי הוכחה בפנינו עילה המצדיקה להקל עמו. אנו מוכנים להניח כי המערער לא היה שותף לקשר לבצע את השוד מתחילתו, אולם עובדה היא כי ביום בו הוא בוצע נמצא המערער נוטל בו חלק פעיל, ועם האקדח שבידו איים תחילה על הקורבן, ומשלא השיג את מטרתו, לחץ ושב ולחץ על ההדק. למרבה המזל לא נוצר ירי, ובדרך זו ניצלו חייו של הקורבן. אולם הדבר לא נבע מחרטה שתקפה את המערער, אלא מתקלה בלתי צפויה בנשק. מכך מתבקשת המסקנה, כי עניין לנו עם מערער שסכנתו אינה יודעת גבול, ועל כן ההחלטה להחמיר עמו, היתה במקומה.

אי לכך, הערעור נדחה.