ע"פ 5338/17 משה אבוטבול - ראש עיריית בית שמש נ. נילי פיליפ

המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר:

1.

עניינו של הליך זה בטענות המשיבים 6-1 (להלן: המשיבים ) לבזיון בית משפט לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: הפקודה ), שנגרם עקב אי-קיום פסק דין מוסכם, שניתן על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ד"ר י' מרזל ) כנגד ראש העיר בית שמש דאז, מר משה אבוטבול (אשר בינתיים הוחלף בראשת העיר הנוכחית, גב' עליזה בלוך ) ו עיריית בית שמש (להלן: פסק הדין המוסכם ו העיריה , בהתאמה).

במסגרת פסק הדין המוסכם

– ראש העיר בית שמש דאז ו העיריה הכירו בחובתם לנקוט בצעדי אכיפה להסרת שלטים וכתובות שהוצבו במקומות שונים ברחבי העיר בית שמש, ואשר הכילו דרישות, בקשות וכיתובים פוגעניים כלפי נשים, וכן התחייבו לפעול בעצמם לסילוק השלטים.

2.

לאחר שהמערערים לא מילאו אחר סעיפי פסק הדין המוסכם – המשיבים הגישו בקשה על-פי הפקודה

כנגד המערערים, בגדרה נטען כי המערערים אינם נוקטים צעדי אכיפה משמעותיים ואפקטיביים בהתאם להתחייבויותיהם ב פסק הדין המוסכם .

3.

בתאריך 07.06.2017 בית המשפט לעניינים מינהליים קיבל חלקית את הבקשה לבזיון בית משפט (בכל הנוגע למספר שלטים שסומנו באותיות א' ו- ד' ), והורה על השתת קנס יומי מותנה בן 5,000 ש"ח על המערערים, אם השלטים האמורים לא יוסרו בתוך כחודש ימים.

4.

על החלטה זו נסוב הערעור שבמוקד הליך זה .

5.

לצד הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע מטעם המערערים. במסגרת החלטה בבקשה הנ"ל מתאריך 06.07.2017, הוריתי על עיכוב ביצוע חלקי של עונש הקנס שנקבע בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, כך שתשלום הקנס יעוכב, בין היתר, אם המערערים יפעלו להסיר מספר שלטים המוצבים ברחבי העיר, וכן אם העיריה תתקין מצלמות באזור בו נתלו השלטים הנ"ל, כדי לאפשר זיהוי של מי שינסו לתלות שלטים פוגעניים במקום.

6.

לאחר שהמערערים לא עמדו בתנאים לעיכוב ביצוע עונש הקנס המותנה שהושת עליהם – הוריתי בתאריך 04.09.2017 כי הבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, וכי על המערערים לשאת בחיובים שהושתו עליהם, אם לא יעמדו בתנאי פסק הדין המוסכם עד לתאריך 10.09.2017.

7.

במסגרת הליך הערעור גופו – הוגשו מספר הודעות מעדכנות מטעם המערערים ש המשיבים נדרשו להגיב עליהן. באופן כללי, ניתן לתאר את טענות הצדדים לכל אורך ההליך ככרוניקה קבועה, בגדרה המערערים ביקשו להצביע על פעולותיהם לאכיפת פסק הדין המוסכם . המשיבים , מאידך גיסא, הצביעו על אזלת ידה של העיריה , ועל החמרת המצב השורר בשטח מבחינת תפוצת השלטים.

בתווך, הוגשו אף תגובות מטעם היועץ המשפטי לממשלה (הוא המשיב 7), אשר טען כי העיריה אינה עושה די למיגור תופעת המסרים הפוגעניים כלפי נשים במרחב הציבורי.

עתה אפרט.

8.

המערערים טענו כי הם פעלו ופועלים להסרת כל השלטים הפוגעניים שהוצבו בעיר, בשיתוף פעולה עם גורמי המשטרה, אולם פעולות אכיפה אלה, המלוות לעתים בהפרות סדר והתפרעויות מצד תושבי המקום, נתקלות בקשיים שונים – כגון: הצבה חוזרת ונשנית של שלטים לאחר שאלה מוסרים על-ידי גורמי האכיפה.

אשר למחדליה הנטענים – העיריה טענה כי מגבלות כוח אדם ומעמסה תקציבית אינן מאפשרות לה לפעול כל אימת שנתלה שלט ברחבי העיר, וכי דווקא המשטרה היא שאיננה משתפת פעולה עימה באופן מלא, מערימה קשיים על ביצוע פעולות אכיפה שונות, ואף מטילה על העיריה , שלא בצדק, את האחריות למצב השורר בשטח.

9.

המשיבים מצידם, טענו כי העיריה לא עושה די לאכיפת פסק הדין המוסכם , כך שנכון לתקופה בה הבקשה לבזיון בית משפט היתה תלויה ועומדת נתלו שלטים רבים, רוססו כתובות והודבקו מדבקות רבות הכוללים מסרים פוגעניים כלפי נשים, ואף פורסמו הודעות הכוללות מסרים פוגעניים כנגד המשיבות 5-1 ובני משפחותיהן. באופן כללי, נטען כי העיריה איננה נעזרת בכוחות המשטרה די הצורך והיא גוררת את רגליה בקידום פעולות האכיפה המתחייבות (בין אם בהטלת קנסות נדרשים על דיירי הבניינים בהם מוצבים השלטים, או בהעמדה לדין של מי שמעורבים בהפצת המסרים).

10.

מטעם היועץ המשפטי לממשלה נאמר כי משטרת ישראל נותנת מענה לאירועים ומסייעת למערערים במילוי חובתם להסיר את השלטים. יחד עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה ציין כי פעולות יזומות נוספות שהמשטרה ניסתה לבצע בשיתוף פעולה עם המערערים – נענו בשיתוף פעולה מוגבל מצד עיריית בית שמש.

11.

בתאריך 18.02.2018, בתום דיון בעל-פה שהתקיים לפנינו, ולאחר בחינת ההתפתחויות שחלו בשטח (הן לגבי הפרסומים הפוגעניים השונים, שנותרו תלויים ועומדים ברחבי העיר, והן ביחס לפעולות האכיפה שבוצעו), הורינו כי על העיריה לפעול בתוך 30 ימים בהתאם למצב ששרר ברחבי העיר באותה עת, באופן שלהלן:

"א.

להתקין שבע מצלמות בשכונה בה יש הפרות אשר תקציב לגביהן אושר לעיריה ע"י המשרד לבטחון פנים ומשטרת ישראל (במסגרת פרויקט "עיר ללא אלימות").

ב.

להסיר את השלט הגדול המפר שעדיין עומד על תילו – בצומת נהר הירדן יהודה הנשיא (רחוב רבי אלעזר 45) [ השלט המסומן באות א' – ח"מ ].

ג.

להסיר את המודעות המפרות שנתלו בעיר ולמחוק או לכסות את הגרפיטי שעניינם הדרת נשים.

ד.

לקדם ההליכים שנפתחו כנגד בעלי הבתים או המחזיקים שנתנו ידם לתליית שלטים/מודעות מפרים.

ה.

להסיר לאלתר כל שלט או מודעה חדשים שייתלו" (ההדגשות שלי – ח"מ ).

דא עקא, שהמערערים לא עמדו במסגרת הזמנים שהוקצבו להם – למלא אחר ההחלטה הנ"ל, ובגדר ההודעות המעדכנות שניתנו מטעמם לאחר ההחלטה מתאריך 18.02.2018, הם שבו על עיקרי עמדתם שלעיל, לפיהם הם פועלים באופן נמרץ ועקבי להביא להסרת השלטים ויתר הכתובות הפוגעניות שהופצו בעיר, וכן למצות את הדין עם העבריינים במישור האכיפה הפלילית, אך הודו שיש עדיין חריגות.

12.

בסופו של יום, וכתוצאה מאי ההתקדמות המספקת בקיום פסק הדין המוסכם , הוצאנו בתאריך 01.11.2018 פסק בדין בערעור (להלן: פסק הדין בערעור ). במסגרת זו דחינו את טענות המערערים והורינו להם לפעול לאכיפת השוויון במרחב הציבורי בתחומי העיריה ולממש את התחייבויותיהם במסגרת פסק הדין המוסכם . כמו כן הוספנו כי על אף התחייבותם של המערערים לפעול באופן "נמשך ומיידי", ככל ששלטים וכתובות יוצבו מחדש לאחר הסרתם, הרי שהם לא עמדו בתנאי פסק הדין המוסכם במלואם, ולא נקטו בכל סמכויות האכיפה העומדות לרשותם כדי להביא להסרת השלטים והכתובות ברחבי העיר. בין היתר, המערערים לא פעלו להתקנת מצלמות, שהתברר כי בנסיבות הן יכולות לשמש כאמצעי אכיפה אפקטיבי, וזאת בתוך מסגרת הזמנים שנקצבה לכך, וכי הם פעלו באופן חלקי בלבד כדי לנסות ולכבד את צווי בית המשפט שהוצאו.

13.

במישור המעשי, נקבע עוד ב פסק הדין בערעור כדלקמן:

"ככל ששבע המצלמות בשכונה בה יש הפרות לא יותקנו עד תאריך 31.12.2018 וכל השלטים האסורים לא יוסרו עד אותו מועד ­– אציע לחבריי כי הערעור שבפנינו ייחשב כנדחה מאותו מועד ואילך. מנגד אם המערערים יפעלו כאמור במועד שנקצב לעיל, הרי שבהתחשב במאמצים שנעשו על ידי המערערים עד כה ובשים לב לעמידתם במחוייבויות שנטלו על עצמם (אף כי באיחור) – יבוטלו למפרע הקנסות שהושתו עליהם ונצברו מתאריך 18.02.2018 ואילך.

בנוסף, היה והמערערים לא יעמדו בנדרש מהם כאן – עד תאריך 31.12.2018, יהיו המשיבים רשאים לחדש את הליכי הביזיון בפני בית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים ואף לדרוש אכיפת הצווים שהוטלו באמצעים נוספים בצד הקנסות".

התפתחויות לאחר מתן פסק הדין בערעור

14.

לאחר חילופי הגברי בראשות העיריה בשלהי שנת 2018, הוגשה מטעם הצדדים בקשה מוסכמת לדחיית המועד שנקבע ב פסק הדין בערעור עד לתאריך 30.06.2019, נוכח פעולות שונות שביקשה ראשת העיריה החדשה לקדם. בהמשך, מועד ביצוע פסק הדין בערעור נדחה שוב ושוב עד לתאריך 30.09.2020. האורכות ניתנו בהסכמת הצדדים, וזאת לאחר שהמערערים ציינו כי הם פועלים להביא למימוש פסק הדין בערעור בדרכי שלום, תוך קיום שיח משותף עם התושבים.

ביני וביני, כפי שעולה מהודעות העדכון שנמסרו, הותקנו ברחבי העיר מצלמות, כפי שנקבע ב פסק הדין בערעור , ואף קוימה ישיבה אחת בנוכחות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ציבורי-חוקתי) דאז, בנוכחות ראשת העיר, המשיבות ונציגי הצדדים.

15.

בהודעה המעדכנת מטעם המערערים מתאריך 30.09.2020, צוין כי העיריה פועלת להביא למימוש פסק הדין בערעור במספר מישורים – אם בפעילות הנוגעת לחיזוק מרקם החיים בעיר והכבוד ההדדי שבין תושביה, ואם בפעולות אכיפה אקטיביות שונות שנעשו בעיר: במתן קנסות לבעלי הדירות שעל בניינם נתלו שלטים פוגעניים ובניהול הליכים פליליים הקשורים בפעילות זו; בהתקנת מצלמות ברחבי העיר בהתאם לדרישת המשטרה, ובהסרת כתובות גרפיטי בהן כלולים מסרים פוגעניים. במקרים מסוימים, לאור מורכבות הסוגיה והסיכון הכרוך בהסרת שלטים באזורים מסוימים, כך נכתב: "פעלה העיריה להסרת הכתובות במבצעים מרוכזים בסיוע ואבטחת המשטרה בנוסף לאבטחה מטעם העיריה".

באופן כללי, נטען כי העיריה פועלת במשך כל התקופה (לרבות במהלך תקופת הקורונה) לקיום פסק הדין בערעור בשיתוף עם המשטרה, אשר ערוכה לתת מענה וסיוע בכל עת.

16.

במבחן התוצאה, המערערים טוענים כי מרבית השלטים הוסרו, אולם עדיין ישנם שלטים המכילים מסרים פוגעניים כלפי נשים, הממשיכים להיות מוצבים בחוצות העיר, על אף שננקטו בעבר צעדים להסרתם. בנסיבות אלה, המערערים סבורים שיש לקבוע כי פסק הדין בערעור קוים על-ידי העיריה ולקבל את טיעוניהם בכל הנוגע לבזיון בית המשפט.

17.

המשיבים, בתגובה להודעה המעדכנת הנ"ל, טענו כי השלטים המרכזיים בהם עוסק הליך זה עודם תלויים ועומדים ולא נעשה כל ניסיון ממשי להסירם במהלך התקופה שלאחר מתן פסק הדין בערעור . המשיבים אף צירפו לתגובתם למעלה מתריסר תצלומים מרחובות העיר בית שמש, בהם נראים שלטים וכתובות גרפיטי הקוראים לנשים: "להמנע ממעבר/שהייה במדרכה זו", או שנאמר בהם: כי על הנשים לעטות לבוש צנוע.

לגישת המשיבים: "ניתן לומר בוודאות כי מצב השלטים והגרפיטי הוא החמור ביותר מזה שנים רבות. נראה כי המצב יצא מכלל שליטה".

אשר להצבת המצלמות, נטען כי אלו הותקנו בשני מוקדים בלבד, כאשר במוקדים אחרים ברחבי העיר בהם מוצבים שלטים – לא הוצבו מצלמות כלל. לצד זאת, לטענת המשיבים – אין צפייה בזמן אמת במצלמות במהלך שבתות וחגים, והדבר מהווה פירצה המאפשרת את המשך הפרת צווי בית המשפט.

מכאן, שהמשיבים סבורים כי המערערים לא מילאו אחר הוראות פסק הדין בערעור , לשון המעטה, והם אף הרחיבו במובאות, המעידות לכאורה על מעמדן המעורער של נשים, באשר הן, ברחבי העיר.

18.

במסגרת התגובה מטעמו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר נערכה לאחר קבלת התייחסות המשטרה למצב השורר בשטח, נטען כי עד כה הותקנו ברחבי העיר כתריסר מצלמות, חלקן ממוקדות באזורים בהם הוצבו מרבית הכתובות והשלטים. היועץ המשפטי לממשלה תמך גם בעמדת המערערים לפיה במקרים רבים ניסיונות האכיפה מתגלים כמאמץ סיזיפי, כאשר בחלוף זמן קצר למן הסרת השלטים, או כיסוי כתובות הגרפיטי – צצות כתובות חדשות באותו מקום, או בסמוך. באחד המקרים בהם הוגשה תלונה בעקבות התנכלות שספג עובד עיריה שפעל להסרת כתובת גרפיטי – נגנז התיק מחמת "העדר עבירה פלילית" (לכאורה תוצאה תמוהה). מקרה אחר עודנו מתנהל ותיק החקירה המשטרתי הועבר לבחינת המשך טיפול בפרקליטות המדינה.

בשורה התחתונה, היועץ המשפטי לממשלה סבור, בין השאר, כי: "לא ניתן לומר, כטענת העיריה, כי יישום פסק-הדין הושלם, וכי טרם הוסרו כתובות גרפיטי במקומות שונים בעיר [...] מבחן התוצאה בשטח מלמד שהפעולות שנקטה העירייה אינן מספיק אפקטיביות. זאת ניתן ללמוד ממיעוט המצלמות שהוצבו ואי הצבת מצלמות באזורים בהם עדיין תלויים שלטי צניעות, מיעוט ההליכים המשפטיים נגד בעלי הבתים שנתנו ידם לתליית השלטים ואי נתונים מספקים במישור זה מטעם העיריה, ההסתייעות הדלה במשטרה והיעדר מחיקה אקטיבית וחוזרת של כתובות הגרפיטי ושל שלטי הצניעות". נוכח האמור – היועץ המשפטי לממשלה סבור כי המערערים לא מילאו אחר הוראות פסק הדין בערעור , כנדרש.

19.

בתשובה לתגובת המשיבים, המערערים שבים על טענתם כי הם מקפידים לקיים את הנחיות בית המשפט, אף כי טרם עלה בידם להשלים את המלאכה במלואה. בהקשר לכך, המערערים מציינים כי על אף ש פסק הדין בערעור הטיל עליהם להציב 7 מצלמות בלבד, הוצבו על ידם מספר גבוה יותר של מצלמות. נוסף לכך, נטען כי המאבק באמצעות פעולות אכיפה ישירות באותם גורמים קיצוניים המציבים את השלטים, מחטיא את המטרה, וכי נקיטה באמצעים אחרים של הידברות בין-קהילתית (בהם דוגלת העיריה ), עשויה להוות תרופה טובה יותר לבעיית השלטים, חלף הליכי הבזיון. המערערים גם מצביעים על העובדה כי נוכחותם של שוטרים (המשמשים רק כמעטפת אבטחה לעובדי העיריה המבצעים את פעולות האכיפה), עלולה להוות גורם מתסיס באווירה החברתית השוררת בשכונות בהן נתלים השלטים, ועל כן העיריה בוחרת לא אחת שלא להסתייע בכוחות שיטור במסגרת פעולות אכיפה שהיא מבצעת.

נוסף לכך, לגישת המערערים, סוגיית השילוט הבלתי-חוקי מבטאת רק חלק מתופעה בעייתית רחבה הרבה יותר במישור הלאומי של העדר משילות, המתבטאת באזלת יד של רשויות רבות (לרבות משטרת ישראל), באכיפת החוק כלפי מגזרי אוכלוסיה שונים. לגישתם, הדרישה לאכיפה מקסימלית במישור המוניציפלי מתעלמת מצרכים ואילוצים בהם נתקלים ברגיל אף יתר גורמי האכיפה – של משאבים מוגבלים וריבוי משימות, ועל כן יש בעמדת היועץ המשפטי לממשלה כדי לעורר תהיות בכל הנוגע למסקנתו כי דווקא העיריה היא שלא עמדה במחויבותיה.

דיון והכרעה

20.

לאחר עיון בהודעות העדכון שהוגשו לנו מטעם המערערים, כמו גם בתגובות להן מטעם המשיבים והיועץ המשפטי לממשלה, וכן קריאה במכלול החומר שבתיק שלגביו ניתן פסק הדין בערעור , הננו סבורים כי הבקשה לבזיון בית משפט לפי הפקודה – מיצתה את עצמה בשלב זה, בכפוף לאמור באותו קטע מ פסק הדין בערעור המובא בפיסקה 13 שלעיל וכן בפיסקאות 28-27 שלהלן.

21.

מעיון בתגובת המשיבים, לה צורפו תצלומים רבים על אודות המצב השורר כיום בשטח עירית בית שמש, עולה כי המערערים לא הביאו לתיקון המצב במלואו, כך שהמרחב הציבורי בעיר עדיין לא מספק ביטחון אישי ותחושת שוויון לכל תושב ותושבת המסתובבים ברחובותיה. שלטים רבים וכתובות גרפיטי פוגעניים עודם מוצבים ברחבי העיר, והפעלתן של המצלמות נעשית רק בחלק מימי השבוע (טענה זו של המשיבים לא נסתרה על-ידי המערערים). כפי שכבר ציינתי במסגרת פסק הדין בערעור – הרשות המקומית מחויבת, ככל גוף שלטוני, להגן על זכויות היסוד הבסיסיות הנתונות לכל אדם הכפוף לתחום סמכותה ושיפוטה, לרבות אי-הדרת נשים, ולמרבה הצער, על אף ההזדמנויות הרבות שניתנו, טרם נמצא מענה אכיפתי הולם מצד העיריה לבעיית השילוט הבלתי-חוקי המוצב בעיר.

22.

המקרה שלפנינו מגלה כרוניקה מצערת של פגיעה מתמשכת בכבודן של נשים, מצד אי-אילו גורמים מפרי חוק, אשר מתעלמים מהוראות הדין, מצווי בתי המשפט ומפעולות האכיפה הרבות שבוצעו מטעם העיריה , בשיתוף פעולה עם המשטרה. חשוב לזכור כי גורמים אלה הם שראויים לעיקר הגינוי, וממכלול הנתונים שנפרס לפנינו במסגרת הליך זה, עולה כי גורמי אכיפת החוק – בין אם ברמה המוניציפלית ובין אם ברמה הלאומית – פעלו למן מועד מתן פסק הדין בערעור באופן סביר להסרת השילוט, כמצוות בית המשפט, דא עקא – שלא תמיד בהצלחה. ניסיונם של המערערים, בהיעזרות משטרת ישראל לא הסתייע בצורה מושלמת, אך דומה כי הדבר נובע מהעובדה כי הסיטואציה הרגישה והמורכבת בה עוסק הליך זה אכן איננה קלה לפתרון. מהנתונים שהוגשו לעיוננו, ספק בעינינו אם ניתן להסדיר רק באמצעות גורמי האכיפה המוניציפלית (הן מבחינת המשאבים המוקצים לגופים אלה, והן מבחינת הסמכויות הנתונות בידם), את התפקיד לפקח ולאיין הפרות בקנה מידה שמתואר בהליך שלפנינו.

23.

על אותה הדרך, ספק רב בעינינו אם האמצעי של פיקוח מתמשך מצד בית המשפט על דבר הסרתו, או הצבתו של כל שלט, או כתובת ברחבי העיר, מצדיק את המשך טיפולנו במכלול. כפי שעולה מההשתלשלות הדברים במסגרת הליך זה – ב פסק הדין המוסכם המערערים התחייבו כי ינקטו בכל סמכויות האכיפה העומדות לרשותם על פי דין, והכל במטרה להביא להסרת השלטים, מושאי הערעור וכן שלטים אחרים שיש בהם אותה אי-חוקיות. בנוסף, המערערים התחייבו כי צעדי האכיפה יינקטו באופן נמשך ומיידי, ויופעלו שוב ושוב ככל שהשלטים שיוסרו יוצבו מחדש, והכל תוך מתן עדיפות לנושא זה במסגרת סדרי העדיפויות של העיריה .

ואכן, ההתפתחויות שחלו לאחר מתן פסק הדין בערעור מגלות כי המערערים (ובמיוחד ראשת העיר שנכנסה בנעליו של ראש העיר הקודם) השתדלו לפעול באופן סביר למילוי מחויבויותיהם שעל-פי פסק הדין המוסכם ו פסק הדין בערעור . כך, למשל, הותקנו מצלמות ברחבי העיר, ו העיריה פעלה להסרת השלטים, אם כי כאמור בהצלחה חלקית בלבד. דומני, כי על אף שבעיית הצבת השלטים לא באה על תיקונה המלא, ושלטים וכתובות מוצגים שוב ושוב לאחר שהמערערים פועלים להסרתם – הרי שאין בכך כדי לשלול את האפשרות כי המערערים עושים את המיטב, במסגרת המשאבים המוגבלים העומדים לרשותם, כדי לפתור את בעיית הצבת השלטים ברחבי העיר. כך או כך, ספק בעינינו אם ההליך שבפנינו מאפשר, כפי שהמשיבים טוענים, פיקוח מתמשך והדוק מצד בית המשפט לגבי התחייבותם הכללית של המערערים לפעול לאכיפת השוויון במרחב הציבורי באמצעות הסרת שלטים פוגעניים.

24.

בנסיבות הנ"ל, הננו סבורים כי המאמצים שנעשו עד הנה מטעם המערערים אינם מצדיקים בשלב זה ובמסגרת ההליך הנוכחי הטלת עיצומים נוספים מכוח הפקודה על המערערים (לרבות השתת חיובים אישיים על ראשת העיריה באופן נפרד), מה גם שהטלת חיובים כספיים נוספים על העיריה , תפגע בסופו של יום ברווחת התושבים (לרבות כל אלה שלא נמנים עם המפרים). בכך עלול שכרו של הליך זה – לצאת בהפסדו.

25.

זאת ועוד – אחרת. כידוע, בית המשפט לא ייטה להטיל חיוב על נידון לפי הפקודה , כאשר ניתן להבטיח את קיום ההוראה שניתנה מאת בית משפט זה, באמצעות דרך חמורה פחות. כלל זה תואר על-ידי פרופ' סטיב גולדשטיין כדלקמן:

"...כאשר עדיין ניתן להבטיח את קיומה של ההוראה בעתיד, אין להרע עם המפר יותר מהדרוש כדי להשיג מטרה זו. הרעת-יתר תגרום עוול למפר בלי להוסיף שום תועלת בהשגת המטרה של קיום עתידי של ההוראה. מעיקרון זה, שניתן להגדירו חיסכון בהרעה, נגזר העיקרון של חיסכון באמצעים. בהתקיים ברירה בין דרכים חלופות לאכיפתה של הוראת בית-משפט פלונית יש לנסות קודם את הדרך המרעה פחות עם החייב; רק אם יתברר שדרך זו איננה יעילה להשגת המטרה, שהיא קיום העתידי של ההוראה, יהיה ניתן להחמיר ולהיעזר בדרך המכבידה יותר על החייב. את העיקרון הזה, היינו מכנים 'עקרון הדרך החמורה פחות'" (ראו: סטיב גולדשטיין "יחסי-הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא-כספיות של בתי-משפט – עקרון הדרך החמורה פחות" משפטים טז 176 (1987); רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק , פ"ד נג(3) 337, 350-348 (1999)).

26.

לגישתנו, הבעייתיות המגולמת בהעדר האכיפה מצד גופי שלטון, כפי שנתקלנו בה במסגרת הערעור שלפנינו, עשויה למצוא לה פתרון אם יידרשו לסוגיה – כלל הגורמים השלטוניים המופקדים על הנושא המוניציפלי וביטחון הפנים (משרד הפנים, המשרד לביטחון פנים והמשטרה). קביעת מדיניות סדורה הנוגעת לאכיפת ההפרות הניצבות בבסיס הערעור שלפנינו, עשויה להוות פתרון יעיל וצודק יותר עבור כל הצדדים. מכאן, שבטרם תיבחן האפשרות להשית על המערערים קנס מותנה נוסף – מוטל על גורמי אכיפת החוק, בשיתוף פעולה עם היועץ המשפטי לממשלה, לנסות ולגבש פתרון מוסכם לסוגיה.

27.

כפי שהוסבר לעיל, בראייה כוללת – הסאגה המתוארת במסגרת הליך זה מצריכה חשיבה מערכתית בדבר האופן שבו יש לאכוף ולחקור הפרות מקומיות מהסוג בו עסקינן. בהחלט ייתכן כי במסגרת זו תידרש חלוקת סמכויות אכיפה אחרת בין גופי האכיפה המקומיים לבין מנגנוני אכיפת החוק ברמה הלאומית. סוגיות אלה לא נדונו במישרין במסגרת הערעור שלפנינו, אולם אני מציע כי נורה שעותק מהחלטה זו ומ פסק הדין בערעור יובאו מיידית לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה לשם בחינת הנושא, כדי שיפעל לכך שתתואמנה הפעילויות הנדרשות לקיום פסק הדין בערעור וההחלטות שניתנו בעקבותיו, והכל תוך 90 ימים ממועד החלטה זו.

28.

אם לא יחול שינוי במצב בתוך 30 ימים ממועד סיום פרק הזמן הקצוב בפיסקה 27 שלעיל – המשיבים 6-1 יהיו רשאים לחדש את בקשת הבזיון בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, ואף לדרוש את אכיפת הצווים והקנסות שהוטלו עד לתאריך 31.12.2018 וכן לעשות שימוש באמצעים נוספים, בצד הקנסות (כאמור באותו חלק מ פסק הדין בערעור , המצוטט בפיסקה 13 שלעיל).

למען הסר ספק – הקנסות שהושתו עד לתאריך 31.12.2018 יעמדו בעינם, ככל ש פסק הדין בערעור לא יכובד במלואו עד תום המועד שנקבע לכך בפיסקה זו. לפיכך, ניתן יהיה לממשם גם באמצעות המרכז לגביית קנסות מכוח חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (ראו שם סעיף 1(5) בהגדרת "חוב").

29.

בכפוף לאמור בפיסקאות 28-27 שלעיל – ההליך שבפנינו מיצה את עצמו, וזכויות וטענות הצדדים שמורות להם בהליכים עתידיים, ככל שיידרשו.