פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
5455/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט
י' דנציגר
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי מרכז, מיום 30.6.2010, בת.פ. 13272-08-09, שניתן על ידי השופטים: מ'
פינקלשטיין, ל' ברודי, ע' גרוסקופף
תאריך הישיבה:
כ"ח בשבט התשע"א
(02.02.11)
בשם המערער:
עו"ד שלומציון מנדלמן
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד מאיה חדד
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המערער הנו דודו של המתלונן, יליד שנת 1980, שבעת האירועים בהם עוסק ערעור זה היה קטין. נטען, כי בשנת 1996, במספר לא ידוע של הזדמנויות, נהג המערער לפשוט את בגדיו, ולהורות למתלונן לשפשף את איבר מינו עד שהגיע לפורקן. עוד נטען, כי המערער נהג להפשיט את המתלונן, ואחר כך חיכך את איבר מינו בישבנו. המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של מעשה מגונה בקטין בן-משפחה.
בגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המשיבה לגזור למערער 25 חודשי מאסר, בעוד שההגנה היתה חופשית לטעון כהבנתה. בית המשפט המחוזי דן את המערער ל-20 חודשי מאסר ו-8 חודשים מאסר על-תנאי, וכנגד גזר-דין זה מופנה הערעור שבפנינו.
בהודעות הערעור תוארו בהרחבה נסיבות חייו הלא-פשוטות של המערער. נטען כי הוא עצמו סבל מפגיעה מינית בעת שהיה ילד, אחדים מאחיו התמכרו לשימוש בסמים, ואחרים חטאו בעבירות מתחום אחר. עוד נטען, כי בהודאתו חסך המערער את העדתו של המתלונן, ומסוכנותו הוערכה כנמוכה. ברם, מול כל אלה ניצבת חומרתן המופלגת של העבירות אותן ביצע המערער בקטין בן-משפחה. אין מדובר בכישלון חד-פעמי אלא בהתנהגות נמשכת שאמנם הופסקה ביוזמת המערער, אולם ניסיון החיים מלמד כי היא מותירה רושם בל-יימחה על הנפגע. נוכח כל אלה, וגם לאחר שנתנו את דעתנו לזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, לא גילינו בעונש חומרה יתרה, בייחוד נוכח הצורך לגנות התנהגות מסוג זה ולהרתיע את הרבים.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ח בשבט התשע"א (02.02.2011).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט