החלטהעליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 5455/10 פלוני נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

ענישה · עיכוב ביצוע של עונש מאסר בערעור על גזר דיןבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בהמתנה לדיון בערעור על גזר הדין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערער הודה במעשים מגונים בקטין בן משפחה במסגרת הסדר טיעון ונדון ל-20 חודשי מאסר. בקשתו לעכב את ביצוע העונש עד לדיון בערעור נדחתה. בית המשפט קבע כי לאחר הודאה בעבירות קשות אין מקום לטענת חפות, וכי העונש שנקבע נמצא במתחם הסבירות שהמערער הסכים לו.

העובדות

המערער הורשע לאחר שהודה בעובדות כתב האישום בביצוע מעשים מגונים בקטין בן משפחה, במספר הזדמנויות. במסגרת הסדר טיעון עתרה המשיבה ל-25 חודשי מאסר, והמערער נדון ל-20 חודשי מאסר ול-8 חודשים מאסר על-תנאי. המערער הגיש ערעור והגיש בקשה לעיכוב ביצוע העונש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על עיכוב ביצועו של עונש מאסר עד למתן פסק הדין בערעור על גזר הדין שניתן לאחר הודאה בהסדר טיעון?

הלכות

  1. 1

    לא יעוכב ביצוע עונש מאסר כאשר המערער הודה בביצוע עבירות קשות בבן משפחה ואינו יכול לטעון לחפותו, ובמיוחד כשהעונש נקבע בהסדר טיעון ובאופן צפוי.

    ״המערער הודה בביצוען של עבירות קשות בבן משפחה, ועל כן שוב לא עומדת לו טענת החפות.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הסכמה להסדר טיעון מעידה כי העונש שנדרש נמצא במתחם הסבירות, והמערער היה מודע לאפשרות של מאסר ממש.

    ״מכוח הסדר הטיעון שהוצע לבית משפט קמא מתחייבת המסקנה כי גם בעיני המערער העונש לו עתרה המשיבה נמצא במתחם הסבירות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הסדר טיעון
  • מעשים מגונים
  • קטין
  • בן משפחה
  • מאסר על-תנאי
  • מתחם הסבירות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

ע"פ

5455/10 - א'

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המערער:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי מרכז מיום 30.6.10 ב-תפ"ח 13272-08-09 שניתן על ידי כבוד השופטים:

מ' פינקלשטיין; ל' ברודי; ע' גרוסקופף

תאריך הישיבה:

י"א באב התש"ע

(22.7.10)

בשם המערער:

עו"ד שלומציון

גבאי-מנדלמן

בשם המשיבה:

עו"ד איילת קדוש

החלטה

המערער עמד לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב באשמת ביצועם של מעשים מגונים, במספר הזדמנויות, בקטין בן משפחה. המערער הודה בעובדותיו המפלילות של כתב האישום, ובגדרו של הסכם טיעון עתרה המשיבה לדון אותו ל-25 חודשי מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. בסופו של יום נדון המערער ל-20 חודשי מאסר, ו-8 חודשים מאסר על-תנאי.

המערער הגיש ערעור נגד גזר הדין, והוא עותר לעכב את ביצועו של העונש עד למתן פסק-הדין בערעור.

לבקשה זו אין בידי להיעתר. המערער הודה בביצוען של עבירות קשות בבן משפחה, ועל כן שוב לא עומדת לו טענת החפות. יתרה מכך, מכוח הסדר הטיעון שהוצע לבית משפט קמא מתחייבת המסקנה כי גם בעיני המערער העונש לו עתרה המשיבה נמצא במתחם הסבירות, ומכל מקום היה נהיר לו כי עלול להיות מושת עליו מאסר ממש. לבסוף אדגיש, כי עניין לנו בתקופת מאסר לא קצרה, ומותר להניח כי הערעור יישמע תוך זמן סביר, זמן ניכר בטרם יסיים המערער לשאת בעונשו.

אי-לכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א באב תש"ע (22.7.10).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1לא יעוכב ביצוע עונש מאסר כאשר המערער הודה בביצוע עבירות קשות בבן משפחה ואינו יכול לטעון לחפותו, ובמיוחד כשהעונש נקבע בהסדר טיעון ובאופן צפוי.
  2. 2הסכמה להסדר טיעון מעידה כי העונש שנדרש נמצא במתחם הסבירות, והמערער היה מודע לאפשרות של מאסר ממש.