ע"פ 5488/09 ליאור פטורי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער, יליד שנת 1985, צפה ביום 4.10.08, במשחק כדורגל במהלכו נוצחה הקבוצה אותה הוא אוהד – בית"ר ירושלים. נראה כי אותו הפסד עורר את זעמו כמו גם את זעמם של אוהדים נוספים, ובעקבות כך הם גמרו אומר להתנכל לאוטובוס שהסיע את השחקנים. נטען, כי המערער נסע עם הרכב בו נהג לצד האוטובוס, והוא ואחר פלטו לעבר הנוסעים אמירות בוטות בגנות ההפסד. בהמשך, הסיט המערער את ההגה לעבר האוטובוס ובלם, וכך נאלץ לעשות גם נהג האוטובוס שדרכו נחסמה. זאת ועוד, המערער ונהגים אחרים הוסיפו לנסוע באיטיות לפני האוטובוס, ומשהגיעו לצומת מרומזר בו דלק אור אדום, ירדו המערער ואחרים מהרכבים, החלו מקללים את השחקנים והולמים על דפנות האוטובוס. לבסוף, נאלצו נוסעי האוטובוס לעשות את דרכם תוך שהם מלווים בניידות משטרה.

2.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של מעשי פזיזות ורשלנות והתנהגות פסולה במקום ציבורי, לפי סעיפים 338(1) ו-216(א)(1)+(4) לחוק העונשין, וכן סטייה מנתיב נסיעה לפי סעיף 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. מכח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המשיבה לגזור למערער 18 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון, וכן להרחיקו ממגרשי הכדורגל. בתום טיעוני הצדדים לעונש, דן בית המשפט המחוזי את המערער ל-6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח, ונקבע כי יהיה נתון בפיקוח שירות המבחן במשך 18 חודשים. בית המשפט הוסיף והורה על הרחקת המערער מכל אירוע ספורטיבי שיתקיים בארץ במשך שלוש שנים.

3.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש, ובו טען המערער את אלה: מעורבותו באירועים בהם עוסק תיק זה מקורם במצב נפשי בעייתי עקב הגירושין של הוריו; הוא עומד להקים משפחה ונתון בקשיים כלכליים; מעשיו-שלו לא גרמו נזק; הוא הפנים את הפסול שבהתנהגותו, ואף נרתם לתהליך טיפולי קבוצתי לריסון כעסים ואלימות. כמו כן, מלין המערער על ההחלטה להרחיקו ממגרשי הספורט אף שעתירת המשיבה היתה להרחיקו ממשחקי הכדורגל בלבד. לבסוף, מלין המערער על הפער בענישה שבינו לנאשם אחר בפרשה- ת.מ., הוא נאשם 3 בכתב האישום.

4.

אין דרך להגדיר את התנהגות המערער וחבריו זולת מעשים כוחניים של בריונים שלוחי רסן, שהחליטו לעשות שפטים בשחקניה של הקבוצה אותה אהדו, משום שאלה לא גרמו להם נחת. אירועים אלה – חסימת דרכו של אוטובוס מלא בנוסעים, וניסיון לפרוץ לתוכו כדי לפגוע בשחקנים, היא התנהגות שסיכנה לא רק את נוסעי האוטובוס, אלא גם אחרים שלרוע מזלם נקלעו לדרכם של המתפרעים. למרבה הדאבה, התנהגות מסוג זה שוב אינה נדירה במקומותינו, והיא משתלבת היטב באווירת האלימות המלווה את החברה הישראלית בשנים האחרונות. כדי שאירועים מסוג זה לא יישנו, נכון וראוי היה לגזור על המערער מאסר ממש, ועל כן חסד נעשה עמו כאשר הוחלט לאפשר לו לבצע עבודות שירות. דברים אלה מודגשים ביתר שאת נוכח הרשעתו של המערער בת.פ. 2124/04 של בית משפט השלום בירושלים, בעבירות של בריונות, דומות באופיין לאלו שעמדו בבסיס הרשעתו הפעם. זהו גם בסיס האבחנה שנעשתה בין עונשו של המערער לזה שהושת על נאשם מס' 3.

לסיכום, בגזר דינו של בית המשפט המחוזי לא נפל פגם כלשהו, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. נוכח תוצאה זו לא ראינו מקום להארכתה של תקופת המבחן.