ע"פ 5516/06 מוחמד עואודה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

במהלך משפטו בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, הודה המערער בכך שבחודש מאי 2005 הוא קשר עם עבד אלנבי סלאמה (להלן: סלאמה), נדאל שלאלדה (להלן: נדאל), ואמג'ד עיד (להלן: אמג'ד) לגנוב מוניות, להסיען לאזור יהודה ושומרון, ולמכור אותן שם לסוחרים בחלקי חילוף לרכב.

על פי התכנית שגיבשו בני החבורה, הסיע אמג'ד את המערער וסלאמה ברכבו לגוש דן, שם הם נהגו לשכור את שרותיהם של נהגי-מוניות תמימים, כאשר אמג'ד נוסע בעקבות המונית במטרה להתריע מפני כוחות משטרה. בהגיעם ליעדם סילקו המערער וסלאמה את נהגי המונית מן הרכבים, לעתים תוך שימוש בכוח, ולאחר מכן גנבו את המוניות ונמלטו עמן. ועוד נטען, כי בני החבורה השתמשו במהלך ביצוען של העבירות בתעודות זיהוי מזויפות.

בכתב האישום תוארו חמישה מעשים מסוג זה, אשר כולם בוצעו בחודש מאי 2005, ובגינם הורשע המערער בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, שימוש במסמך מזוייף, התחזות לאדם אחר, שוד בנסיבות מחמירות, שהייה בלתי חוקית בישראל, ומסחר ברכב גנוב. בגין כל אלה הוא נדון לשבע שנות מאסר וכן למאסר על-תנאי. להשלמת התמונה נוסיף, כי גם לסלאמה נגזרו שבע שנות מאסר, בעוד שנדאל נדון לשמונה שנות מאסר.

הערעור מופנה כנגד העונש, אולם גם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונו על-פה של עו"ד ש' הלברשטט, בא-כוחו המלומד של המערער, לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה להתערב בגזר הדין. המערער חטא בעבירות נפוצות אשר חומרתן מופלגת והנזק הכרוך בהן הנו רב. נהגי מוניות תמימים, התרים אחר פרנסה תוך שהם מבלים את ימיהם בדרכים, מוצאים את עצמם מותקפים פעם אחר פעם, עד שכדי למלט את עצמם מתוצאה קשה פי כמה בוחרים הם, מאונס, לנטוש את רכביהם, מקור פרנסתם. בהמשך, מוצאות אותן מוניות את דרכן לשוק החלפים באזור יו"ש.

אפשר שהגורם המדרבן לעבריינות בתחום זה הוא מצבם הכלכלי הקשה של המבצעים, אולם גם אם הדבר נכון, לא יעלה על הדעת להשלים עם תופעה קשה זו, אותה יש להוקיע בכל פה, ולהבהיר בדרך הענישה כי מי שיימצא חוטא בה צפוי לשלם על כך באובדן חירותו לזמן ממושך. כך נהג בית המשפט המחוזי בעניינו של המערער, ולא גילינו בתוצאה אליה הגיע שגגה כלשהי. מדעתנו לא שינינו גם נוכח העונשים שהושתו על המעורבים האחרים הפרשה.