פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
5553/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
עבד אל נאבי סלאמה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דינו של בית המשפט
המחוזי בירושלים, מיום 18.5.06, בתיק פ. 964/05, שניתן על ידי כבוד השופט ע'
חבאש
תאריך הישיבה:
ח' בתשרי התשס"ח
(20.09.07)
בשם המערער:
עו"ד ביטון אורן
בשם המשיבה:
בשם שרות המבחן:
עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד
הגב' אדווה פרויד
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
במהלך שנת 2005 קשר המערער עם שלושה אחרים – נאדל שלאלדה (להלן: נאדל), מוחמד עואודה (להלן: מוחמד) ואמג'ד עיד (להלן: מאג'ד), לשכור את שירותיהם של נהגי מוניות מאיזור גוש דן, להובילם לכיוון שטחי הרשות הפלסטינית, לאלצם באיומים ובכוח לנטוש את רכביהם, ובהמשך למכור את המוניות לסוחרים בחלקי רכב. לביצוע זממם הגיעו בני החבורה לאזור גוש דן ברכב בו נהג אמג'ד, וזה נהג לנסוע בעקבות המוניות ששכרו חבריו, כדי להתריע מפני מחסומי משטרה.
המערער היה מעורב בארבעה אירועים מסוג זה, במהלכם נעשה שימוש באלימות כדי לאלץ את הנהגים לנטוש את המוניות. במהלך ביצוען של העבירות החזיקו המערער ושותפיו בתעודות זיהוי ישראליות מזויפת.
המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, שימוש במסמך מזויף, התחזות לאדם אחר, שוד בנסיבות מחמירות, מסחר ברכב גנוב – עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 420, 441, 402(ב) ו-413 י"א לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כמו כן הורשע המערער בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בהמשך, נגזר עונשו של המערער: 7 שנות מאסר, מאסר על-תנאי וכן הופעל מאסר מותנה בן 8 חודשים שעמד נגדו, במצטבר.
בערעור שבפנינו, המופנה כנגד העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער, נוכח העובדה שמספרם של האישומים בהם הורשע קטן מזה של חבריו; חלקו בפרשה היה שולי בהשוואה לחלקם הדומיננטי של שותפיו; הוא ביצע את המעשים עקב מצוקה כלכלית קשה. כן נטען כי לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער, להודאתו ולחרטה שהביע.
לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. בפסק-הדין בערעור שותפו של המערער, מוחמד עואודה (ע"פ 5516/06), אמר בית משפט זה את אלה: "המערער חטא בעבירות נפוצות אשר חומרתן מופלגת והנזק הכרוך בהן הנו רב. נהגי מוניות תמימים, התרים אחר פרנסה תוך שהם מבלים ימיהם בדרכים, מוצאים עצמם מותקפים פעם אחר פעם, עד שכדי למלט את עצמם מתוצאה קשה פי כמה בוחרים הם, מאונס, לנטוש את רכביהם, מקור פרנסתם... לא יעלה על הדעת להשלים עם תופעה קשה זו, אותה יש להוקיע בכל פה, ולהבהיר בדרך הענישה כי מי שיימצא חוטא בה צפוי לשלם על כך באובדן חירותו לזמן ממושך". דברים אלה נכונים גם לעניינו של המערער שבפנינו, ואם תוסיף לכך את עברו הפלילי, שוב אין ספק כי דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.
ניתן היום, ח' בתשרי התשס"ח (20.09.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט