ע"פ 5516/15 פארס נעיראת נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.

לאחר שמיעת פרשת התביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון בבית המשפט המחוזי בנצרת. על פי הסדר הטיעון, כתב האישום יתוקן, המערער יודה בו, ולעניין העונש – המדינה תעתור לעונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים, ואילו הסנגור יטען לעונש על פי הבנתו. כן יושת מאסר מותנה, פיצוי בין 10,000 ש"ח לבין 40,000 ש"ח לנפגע, ומתחם הפסילה יהיה בין שנה וחצי לבין שש שנים.

בהתאם, הורשע המערער בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ונהיגה ללא פוליסת ביטוח – עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. על פי העובדות בהן הודה המערער, בסמוך לשעה 15:30 ב-21 לאפריל 2014, נהג ברכב ביפיע. בהגיעו למעגל תנועה, הגיח לפתע מצידו של הרכב קטין יליד 2005, בן ה-9, שרכב על אופניו. רכבו של המערער פגע באופניים ובקטין, ומיד לאחר מכן – לאחר שעצר המערער לרגע – עזב את המקום בנסיעה מהירה, מבלי להעניק עזרה או למסור לנפגע את פרטיו. הקטין נפגע ברגליו ופונה לבית החולים, שם אובחן שבר ברגלו הימנית. הוא אושפז לטיפול והשגחה למשך שבוע ימים. יודגש כי אין טענה שהמערער אשם בתאונה.

2.

בית המשפט המחוזי שקל היטב את טענות הצדדים, וגזר על המערער מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה במשך 3 שנים בניכוי תקופת הפסילה המנהלית, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים, ופיצוי לקטין בסך 20,000 ש"ח. מכאן הערעור על תקופת המאסר בפועל.

3.

הסנגור שם משקל רב על תסקיר המבחן, שאף המליץ להימנע מלהטיל עונש מאסר בפועל. חרף היותו של המערער בן 22 במועד התאונה, הצעיר מבין אחיו, הוא לקח על עצמו אחריות לפרנס את משפחתו עקב בעיות רפואיות שונות שפקדו את משפחתו, לרבות אביו. לדעת הסנגור, אף אם אין זה מקובל, יש מקום להטיל על המערער מאסר בפועל בביצוע עבודות שירות. מנגד, באת-כוח המדינה תומכת בעמדת בית המשפט המחוזי.

4.

שיקולי ענישה ביחס לנהג שעבר עבירה של "פגע וברח" כוללים לעיתים מתח בין המעשה והעושה. יעיד על כך המקרה דנא. המערער נעדר עבר פלילי, ועולה כי הוא תורם רבות למשפחתו. שירות המבחן הדגיש כי הוא עבר את העבירה בשל חרדה שהרגיש לאחר שפגע בקטין. ואולם, הדין שקובע עונשים מקסימאליים גבוהים בעבירה של "פגע וברח" והצורך להרתיע נהגים בפוטנציה מלעבור עבירות כאלו מהווים את הצידוק להחמיר בעבירות אלו, גם על ידי הטלת עונש מאסר לתקופה ממשית. כבענייננו, המערער אינו אשם בתאונה, אך משגרם לה – אחריות אחרת נופלת עליו. כאחראי על כלי קטלני, עליו לטפל ולדאוג לנפגע. כך לא נהג המערער במקרה זה. העובדה כי מדובר בקטין בן 9 שנים רק ממחישה את החשיבות בהשמת דגש על הצורך לסייע לנפגעי תאונה. חברה מתוקנת אינה מוכנה להשלים עם התנהגות זו, כך מבחינה מוסרית, אנושית ומשפטית.

בראיה זו, בית המשפט המחוזי שכלל את הנימוקים לקולא, והתחשב רבות בנתוני העושה, על אף המעשה. בהינתן כך, אין מקום להקלה נוספת. יש לשמור על התכלית בהטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח בעבירות מעין אלו. לשון אחר,

התוצאה נוטה לקולא – ודאי לא לחומרא. יש לקוות כי המערער ילמד את לקחו, ולאחר ריצוי עונשו ימשיך בהתנהגותו הנורמטיבית שאפיינה אותו עד לתאונה.

3.

סוף דבר, הערעור נדחה. על המערער להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר קישון, ביום 10.1.2016 לא יאוחר מהשעה 9:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336.