פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 5547/09 יוסי שייה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · פסלות שופטערעור על החלטה שלא לפסול שופט מלדון בתיק פלילי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערער ביקש לפסול את השופטת מלדון בתיק גניבה ותקיפה לאחר שסיכומי ההגנה הוגשו באיחור ונדחו. בית המשפט המחוזי קבע כי טענות המערער על ניהול ההליך ועל הכרעת הדין יש להעלות בערעור על פסק הדין ולא בהליך פסלות. הערעור על החלטת אי-הפסלות נדחה.

העובדות

המערער הואשם בגניבה ובתקיפת סתם. סיכומי ההגנה הוגשו באיחור ניכר ולא נמצאו בתיק בית המשפט. בית המשפט דחה בקשה לקבלם ולבחון את הכרעת הדין לאורם, ולאחר מכן דחה בקשת פסלות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לפסול שופט מלדון בתיק פלילי בשל דחיית קבלת סיכומי ההגנה באיחור והכרעת דין שנכתבה ללא התייחסות אליהם?

הלכות

  1. 1

    טענות על אופן ניהול ההליך ותוצאת הכרעת הדין יש לברר בערעור על פסק הדין ולא במסגרת הליך פסלות נפרד

    ״זאת משום שערעור על הכרעת הדין עומד לעצמו ואינו עניין להליכי פסלות נפרדים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • פסלות שופט
  • סיכומי ההגנה
  • הכרעת הדין
  • ערעור
  • נעילת דעת

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

ע"פ

5547/09

בפני:

כבוד הנשיאה ד' ביניש

המערער:

יוסי שייה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום

בתל-אביב-יפו (השופטת ה' נאור) מיום 24.6.09, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ'

4299/07

בשם המבקש:

עו"ד פנינת ינאי

פסק-דין

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב – יפו (השופטת ה' נאור ) מיום 24.6.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ' 4299/07.

1.

ביום 8.11.2006 הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב – יפו (השופטת ה' נאור ) כתב אישום נגד המערער המייחס לו מעשה גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ) וכן מעשה של תקיפת סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

2.

ביום 30.12.2008, שנתיים לאחר הגשת כתב האישום, הסתיים דיון ההוכחות. בסיום הדיון קבע בית המשפט, כי התביעה תגיש את סיכומיה בכתב עד ליום 19.1.2009 ואילו ההגנה תעשה כן עד ליום 11.2.2009. בסופו של יום, הגיעו סיכומי התביעה לידי באת-כוחו של המערער רק ביום 23.3.2009, ולטענתה, סיכומים קצרים מטעמה נשלחו באמצעות הפקס במועד סמוך. לאחר מכן, המתין המערער להכרעת הדין.

3.

ביום 23.6.2009 נכחה באת-כוחו של המערער בדיון בעניין אחר בפני בית המשפט (השופטת ה'

נאור ). במהלך אותו דיון, הודיע בית המשפט, כבדרך אגב, כי ביום 24.6.2009 עתיד להתקיים שימוע הכרעת הדין בעניינו של המערער, וזאת לאחר שהשימוע נדחה כבר בעבר מפאת היעדרותם של המערער ובאת-כוחו. נוכח דברים אלה, ביקשה באת-כוח המערער לבדוק האם סיכומי ההגנה מצויים בתיק בית המשפט. משגילתה כי סיכומי ההגנה אינם מצויים בתיק, ולאור העובדה שהמערער נפגע בתאונת דרכים, ביקשה באת-כוחו של המערער לדחות את שימוע הכרעת הדין בשבועיים. עוד ביקשה באת-כוחו של המערער לצרף את סיכומי ההגנה לתיק בית המשפט. בקשה זו נדחתה. בהחלטתו מיום 24.6.2009 קבע בית המשפט כי הוא אינו מוצא בנימוקי הבקשה טעם המצדיק קבלת סיכומים באיחור כה ניכר, וכי הכרעת הדין תינתן על יסוד החומר שבתיק בית המשפט ללא סיכומי ההגנה.

4.

נוכח החלטה זו ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו. בקשה זו נומקה בסירובו של בית המשפט לקבל את סיכומי ההגנה ובסירובו להתייחס אליהם במסגרת כתיבת הכרעת הדין. לטענת המערער, דחיית מועד שימוע הכרעת הדין בשבועיים אפשרה לבית משפט לעיין בסיכומי ההגנה ולבחון לאורם את הכרעת דינו שנכתבה עוד קודם לכן (להלן: בקשת הפסלות ). בהחלטתו מיום 24.6.2009 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות בציינו כי לא מצא בטענות המערער עילה המצדיקה את פסילתו. בהמשך, קבע בית המשפט כי שימוע הכרעת הדין יערך ביום 9.7.2009 (להלן: החלטת הפסלות ).

5.

על החלטות אלה הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, חוזר המערער על עיקרי טענותיו, תוך שהוא מדגיש את סירובו של בית המשפט לקבל את סיכומי ההגנה ולבחון את הכרעת הדין מחדש. כמו-כן, מלין המערער על אי דיוקים שמצא, לדעתו, בהחלטת בית המשפט בה נדחתה הבקשה לקבלת סיכומי ההגנה. כל אלה יחדיו, מצביעים לדעת המערער, על נעילת דעתו של בית המשפט ועל עוינותו כלפי המערער.

6.

לאחר שקראתי את החומר שלפניי, ומששקלתי את טענות המערער, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הנימוק העיקרי בפי המערער מתמקד בסירוב בית המשפט לקבל את סיכומי ההגנה ולבחון לאורם את הכרעת הדין מחדש. בבסיס טענה זו עומדת, אפוא, השגתו של המערער על אופן ניהול ההליך ועל תוצאת הכרעת הדין בעניינו. לאור מצב הדברים שנוצר הרי שהכרעת הדין בעניינו של המערער כבר ניתנה. משכך, ומבלי לנקוט עמדה לגוף העניין, הרי שטענות המערער דינן להתברר בשלב הערעור על פסק הדין, היה ויחפוץ בכך, ולא במסגרת ערעור הפסלות. זאת משום שערעור על הכרעת הדין עומד לעצמו ואינו עניין להליכי פסלות נפרדים (ראו: ע"פ 4575/07 ניר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2007); יגאל מרזל

דיני פסלות שופט (2006), 339-338). הדרך היחידה העומדת בפני המערער להשיג על הכרעת הדין ותוכנה היא פניה לערכאת הערעור.

7.

בהתחשב בכל אלה, ונוכח העובדה כי ההליך המתאים לבירור טענות המערער הינו במסגרת ערעור על פסק הדין, שוכנעתי כי דין ערעור הפסלות שלפניי להידחות.

ניתן יום, ה' באב התשס"ט (26.7.2009).

ה נ ש י א ה

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09055470_N01.doc

שי

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1טענות על אופן ניהול ההליך ותוצאת הכרעת הדין יש לברר בערעור על פסק הדין ולא במסגרת הליך פסלות נפרד