ע"פ 5575/07 אלכס ליבשיץ נ. מדינת ישראל

א.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת אֹהד) מיום 27.5.07 בב"ש 91744/07, בגדרה נדחתה בקשתו של המערער לעכב את ביצועו של עונש הפסילה מהחזקת רישיון נהיגה עד לדיון בערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"פ 70989/07. ערעור זה הוגש על החלטת בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (השופט – כתארו אז – גרטי) (התאריך אינו ברור) בת' 32181/05, בה נדחתה בקשת המערער לבטל את פסק דינו של בית המשפט מיום 26.5.05.

ב.

המערער הורשע שלא בנוכחותו ביום 26.5.05 בעבירה של מתן היתר לנהוג ברכב לאדם ללא רשיון נהיגה תקף בניגוד לסעיף 10(ב) לפקודת התעבורה וללא פוליסת ביטוח בת-תוקף בניגוד לדרישות סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. על פי העובדות בכתב האישום עבר המערער את העבירה ברכב הקטנוע שברשותו, ביום 31.10.04 בשעה 05:40, בצומת הרחובות פרישמן והרברט סמואל בתל אביב. בית המשפט לתעבורה הטיל על המערער עונש של קנס כספי בסך 2,500 ש"ח, וכן פסל את המערער מהחזקת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים והשית עליו שנת פסילה על תנאי. הדיון התנהל שלא בנוכחות המערער. לטענת המשיבה, נמסרה לו הזמנה לדיון עליה סירב לחתום, ואילו המערער טען כי לא נמסרה לו הזמנה לדין, וכי אמנם סירב לחתום, אולם על מסמך המאשר כי התיר לאחר לנהוג בקטנועו.

ג.

לטענת המערער, נודע לו על גזר הדין רק באחרונה, לאחר שרישיונו לא חודש והוא בירר מדוע. משנודע לו על פסק הדין, הגיש, ביום 8.5.07, בקשה לביטולו בבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו. בתצהיר שצורף לבקשתו טען, כי הקטנוע נלקח שלא בידיעתו על-ידי אחד מעובדי המסעדה בה עבד באותה עת, בשעה שהקסדה נותרה בידי המערער. עובד המסעדה נעצר בידי המשטרה. לטענת המערער, בתחנת המשטרה זיהה את האדם, אך סירב להגיש תלונה נגדו על מנת שלא לסבכו. בית המשפט דחה את הבקשה, בציינו כי אם ימציא המערער העתק תלונה למשטרה או אישור המעידים על תוכן טענתו, יהיה נכון לדון בבקשה. המערער הגיש בקשה להורות למשטרה להמציא את הדו"ח המקורי, אך בקשתו זו נדחתה.

ד.

המערער עירער ביום 13.5.07 בבית המשפט המחוזי על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין, וכן ביקש את עיכוב ביצועו של עונש הפסילה שהוטל עליו. ביום 27.5.07 עתר המבקש - לאחר שלא נקבע, כנטען, מועד לדיון בבקשתו – לקבוע מועד לדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתו מיום 31.5.07 הורה בית המשפט לקבוע מועד לדיון בערעור, יחד עם בקשת הפסילה, תוך ארבעה חודשים, ודחה את הבקשה לעכב את ביצוע עונש הפסילה עד לדיון, בנימוק כי "אין עיכוב ביצוע עד לדיון כאשר עד לדיון תחלוף רק 1/6 מתקופת הפסילה". מכאן הערעור הנוכחי.

ה.

בערעורו טוען המערער כי טעה בית המשפט המחוזי כשקבע את הדיון בעיכוב ביצוע העונש יחד עם הדיון בערעור, וכשדחה את הבקשה לעיכוב ביצוע העונש עד לדיון. נטען, כי מאחר שהערעור נסב אף על עצם ההרשעה ולא רק על העונש, היה על בית המשפט לדון בבקשה לעיכוב ביצוע במועד נפרד ומוקדם יותר. כן נטען, כי עברו התעבורתי של המערער אינו מכביד (נטען כי לו ארבע הרשעות קודמות משנת 2000 וכי בשנתיים האחרונות לא נרשמו כל עבירות שהן לחובתו), וכי רישיונו דרוש לו לפרנסתו.

ו.

בתגובת המדינה הועלתה הטענה כי יש מקום לדיון בנושא בפני בית משפט זה ואין מקום להורות על החזרה. אף לגופו נטען כי סיכויי הערעור נמוכים.

ז.

בדיון לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי במובן הדיוני נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא, שהיה מקום כי יקיים את הדיון בעיכוב הביצוע בטרם מועד הדיון בערעור הקבוע ליום 6.9.07, וזאת במעמד הצדדים. נושא הדיון במעמד הצדדים מצוי לעת הזאת בפני בית משפט זה בהרכב שלושה (ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל ). הפרקטיקה בבית משפט זה אינה זהה, ואף כי על-פי רוב הוחזרו התיקים לדיון בבית המשפט המחוזי, היו גם מקרים שבהם נדון התיק כאן.

ח.

היה על בית המשפט המחוזי לקיים את הדיון בעיכוב הביצוע בנפרד ובהקדם ובמעמד הצדדים. אך משהגענו עד הלום, וכדי לא להכביר הליכים נוספים על בית המשפט, המזכירויות והצדדים, אחליט בערעור לגופו. איני מביע דעה לגבי סיכויי הערעור, אך נראה לי במאזן הנסיבות – ולאחר שבשבע שנות נהיגה היו למערער (מלבד תיק זה) שלוש הרשעות בתעבורה, עבר שאיני מקל בו ראש אך הוא לא כלל עבירות בשנתיים האחרונות, החלטתי לקבל את הערעור. רשיונו של המערער – שהופקד כנמסר ב-8.5.07 – יושב לו עד להחלטה בגדר הערעור, ואני מקוה כי לא יעבור עבירות כלשהן עד אז.