ע"פ 5575/10 ינאי פנחס נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

ידידתו של המערער, אסתר רביב, עבדה שנים רבות בעסק כלשהו בבאר-שבע, ומשעבודתה הופסקה היא דרשה, באמצעות עורך-דינה, פיצויי פיטורין. בתאריך 12.8.08, בשעת לילה מאוחרת, הוצת רכבה של אסתר, והחשד לביצוע המעשה נפל על מעבידה לשעבר. בעקבות כך החליט המערער לגמול לאותו אדם, ובתאריך 23.8.08 הוא זרק לעבר עסקו רמון הלם. באישום נוסף שיוחס למערער נטען כי הוא נמצא מחזיק בביתו כ- 5.5 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש. המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של נשיאת נשק, הכנת עבירה בחומרים מסוכנים ובהחזקת סם לצריכה עצמית. על כך הוא נדון ל-18 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר על תנאי בן 3 חודשים שעמד נגדו, חלקו בחופף, כך שתקופת המאסר הכוללת עומדת על 19 חודשים.

המערער משיג בפנינו על העונש שהושת עליו, ולצורך כך הוא טוען את אלה: הרימון שהושלך על ידו הנו רמון הלם שלא אמור לגרום נזק וכך היה בפועל; נסיבות חייו אינן קלות, ואף שיש לו הרשעות קודמות, הן אינן חמורות ושונות במהותן מהעבירות הנוכחיות; הוא הודה, הביע חרטה והפנים את הפסול שבמעשיו. נוכח כל אלה סבור המערער כי היה נכון לאמץ את המלצת שרות המבחן, ולהסתפק בתקופת מאסר בה יוכל לשאת בדרך של עבודות שרות.

אין בידינו להיעתר לערעור. המערער החזיק ברימון הלם שלא כדין, ואם בכך לא די התברר כי הוא אף נמנה על אלה שאינם חוששים להשתמש בו למטרה פסולה. זו תופעה מסוכנת ומהווה ביטוי נוסף לתופעת האלימות שהשתלטה על חיינו. בנסיבות

אלו צדק בית המשפט המחוזי שעה שסבר כי על העונש לכלול רכיב של מאסר ממש, ומשלא מצאנו כי הוא הפריז באורכו, גם לא מצאנו מקום להתערב בו. עם זאת, עניין אחד חייב תיקון, והוא המאסר המותנה בן 9 החודשים שנגזר על ידי בית משפט קמא (ראו גזר-הדין, בעמ' 13, סעיף ג'). אנו קובעים כי מאסר מותנה זה יופעל רק אם המערער יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא עבירות לפי סעיפים 144(ב) או 497 לחוק העונשין. למעט תיקון זה, הערעור נדחה.