ע"פ 5620/05 מקסים קרפוב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הרשיע את המערער בעבירות שוד וניסיון לקבל דבר במרמה, ובעקבות כך, גזר לו 18 חודשי מאסר, 18 חודשי מאסר על-תנאי והוא חויב לשלם פיצוי למתלונן בסך 2500 ש"ח. בית המשפט הוסיף והפעיל מאסר מותנה בן שישה חודשים שעמד נגד המערער, מחציתו במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת עומדת עתה על 21 חודשים.

בכתב האישום נטען, כי המערער הגיע לביתו של אדם שביקש לסייע לו למצוא עבודה, כאשר כוונתו בפועל היתה לבצע שם גניבה. במהלך שהייתו של המערער בדירתו של המתלונן, הוא הציע לו משקה לתוכו מהל גלולות, וכתוצאה מכך נפלה על המתלונן תרדמה. בהמשך, גנב המערער מהבית תכשיטים שונים, כרטיס אשראי, שיק, וסכום של 2,500 ש"ח במזומן, ומתוך רכבו של המתלונן הוא גנב יומן אלקטרוני. עוד באותו לילה, מכר המערער את הרכוש הגנוב תמורת סכום של 1,000 ש"ח, ואת תמורת השיק ניסה לקבל ביום המחרת, אולם ללא הצלחה.

לעניין מטרת ביקורו בביתו של המתלונן היתה בפיו של המערער גרסה שונה. לטענתו, הוא הוזמן לשם על ידי המתלונן, ולפתע הציע לו האחרון לקיים עימו יחסי מין. המערער סרב לאותה הצעה, ובעקבות כך החליט לגנוב מהבית רכוש לאחר שירדים את מארחו, וכך עשה.

תהא מטרת המערער בבואו לדירה אשר תהא, העובדה החשובה לעניינו היא שהוא שדד אדם שעה שהיה חסר אונים, והכל כדי לרכוש סם מסוכן לצריכתו. במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי, נעשה ניסיון לסייע למערער בדרך טיפולית כדי לגמול אותו מהתמכרותו, אולם ניסיון זה נכשל לאחר שהמערער הסתלק מהקהילה הטיפולית בה שולב, ובעקבות כך הושעה ממנה.

האזנו ברוב קשב לדברי בא-כוחו של המערער, שטען כי שולחו, לאחר שהפך לאב, גמר אומר לעשות מפנה חיובי בחייו. אולם, גם כשהצהרה זו ניצבת לנגד עינינו, לא מצאנו כי בעונש שנגזר בערכאה הראשונה נפל פגם כלשהו, וגם פן של חומרה לא גילינו בו. נהפוך הוא, חומרת מעשיו של המערער, מחד, והעובדה שהוא ביצע אותם שעה שעמד נגדו מאסר על-תנאי, מאידך, חייבו את כליאתו, ולהשקפתנו, התקופה אותה קצב בית המשפט המחוזי הנה מתונה. מכאן החלטתנו לדחות את הערעור, וכך אנו עושים.