ע"פ 5620/05 מקסים קרפוב נ. מדינת ישראל

1.לפני ערעור על חומרת העונש ועמו בקשה לעיכוב ביצוע. המבקש נידון, על סמך הודאתו, בעבירה של שוד ובניסיון לקבל דבר במירמה. המבקש סימם את המתלונן ולאחר מכן גנב ממנו תכשיטים, צ'ק, מכשיר סלולארי ועוד. את התכשיטים מכר ואת הצ'ק ניסה לפדות ללא הצלחה.

2.על המבקש נגזרו 36 חודשי מאסר, מהם 18 חודשים בפועל, ועוד הופעל מאסר על תנאי של 6 חודשים, מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר. מתקופת המאסר הכוללת נוכו 3 חודשי מעצר.

3.בא כוח המבקש, עו"ד יעקובי, טען עבורו את כל שניתן היה לטעון. לדבריו, אי-עיכוב ביצוע העונש ישים לאל תהליך של גמילה מסמים, אותו עבר המבקש. המבקש הפסיק את הטיפול בשל כך שהיה חב למוסד המטפל חוב כספי, בו לא יכול היה לעמוד.

4.שקלתי את כל הטענות, אך אין אני רואה מקום לעיכוב ביצוע. מדובר בתקופת מאסר לא קצרה, גם כשמביאים בחשבון שכבר רוצו שלושה חודשי מאסר. נקודת המוצא היא שההרשעה מבוססת על הודייה; נקודת מוצא נוספת היא, שמאסר על תנאי שמופר יש להפעיל. במכלול הנסיבות הללו – אף אם יחליט בית המשפט זה להקל בעונשו של המבקש – אין זה נראה סביר שלא יירצה עונש של מאסר בפועל.

5.הערעור יישמע בהקדם; שירות המבחן מתבקש, במסגרת תסקירו המשלים, להתייחס בין השאר לשאלה, האם המערער נקי מסמים.

6. הבקשה נדחית.