ע"פ 5634/03 גדעון מסיקה נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל של 21 חודשים שהוטל על המבקש בת.פ. 40009/02 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (להלן: "בית משפט קמא").

המבקש הורשע על פי הודאתו בבית משפט קמא בסדרה של עבירות שעיקרן התפרצות לבניין שאינו משמש מקום מגורים מתוך כוונה לגנוב. בחמישה מקרים גנב המבקש רכוש רב בעקבות התפרצותו לאותו בניין ובמקרה אחד ביצע המבקש עבירה של הצתה.

המבקש ערער על חומרת העונש שהושת עליו לבית משפט זה.

הנימוק העיקרי שמעלה בא-כוח המבקש בפני הינו כי המבקש נמצא כל הזמן משוחרר על פי החלטת בית המשפט העליון וכי הוא צועד בדרך שיקומית ולא הסתבך עם החוק. כיום הוא נמצא בטיפול במרכז חוסן בנתניה ושליחתו כיום למאסר תעקור מן השורש, לדבריו, את כל מה שנעשה בעניינו ותחזיר את המצב לאחור.

בא-כוח המשיבה מתנגד לבקשה ומבקש שבית המשפט יורה על ריצוי העונש שהוטל על המבקש לאלתר.

נראה לכאורה כי חומרת העבירות שבהן הורשע המבקש הצדיקה את העונש שהוטל עליו. העיקרון הוא כי משנגזר על נאשם עונש מאסר - יש לרצותו בתכוף לאחר הטלתו, מאחר ויש בכך משום תמיכה למערכת אכיפת החוק – אך יחד עם זאת, במקרה שלפנינו מאחר והמבקש היה משוחרר במשך כל תקופת ניהול משפטו, וכן לאור העובדה כי תקופת המאסר שהוטלה על המבקש אינה ארוכה במיוחד ואם ינוכה ממנה שליש בגין התנהגות טובה, היא תסתכם ב-11 חודשי מאסר. יוצא מכאן כי אם המבקש יתחיל לרצות את עונשו לאלתר, עלול הדבר להביא לכך כי ההכרעה בערעור תינתן לאחר ריצוי חלק גדול של עונש המאסר.

במצב דברים זה, ומבלי להביע את דעתי לגבי סיכויי ההצלחה בערעור עצמו, הגעתי למסקנה כי עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש, יחד עם היות המבקש במסגרת טיפולית שיקומית, יהיה בהם משום תועלת לציבור.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אני מחליט בזה לעכב את התחלת ריצוי עונש המאסר שהוטל על המבקש, עד למתן פסק דין בערעור בעניינו.

כל התנאים שנקבעו בזמנו לשחרורו של המבקש ממעצר יישארו על כנם עד למתן פסק דין בעניינו.

מן הראוי שהערעור ייקבע לשמיעה בהקדם. מזכירות בית המשפט מתבקשת לקבוע את הערעור לשמיעה מוקדם ככל האפשר.