ע"פ 5703/07 ויאצסלב קבוש נ. מדינת ישראל

השופט י' אלון :

1.

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר וגרימת היזק בזדון. דינו נגזר למאסר בפועל של 18 חודשים, מאסר על תנאי של שמונה חודשים וחיוב בפיצוי המתלונן בסכום של 15,000 ש"ח.

שני הצדדים מערערים על פסק הדין. המערער (בע"פ 5703/07) מערער כנגד הרשעתו בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות וכנגד מידת עונשו, הנמצאת, לטענתו, חמורה יתר על המידה. המדינה (בע"פ 6042/07) מערערת על גזר הדין הנמצא בעיניה מופרז בקולתו ברמה הדורשת התערבות ערכאת הערעור.

בטרם נדונו הערעורים, הודיעה המדינה כי לאחר בחינת הודעת הערעור של המערער מסכימה היא לקבלת ערעור המערער על הרשעתו בעבירת השוד בנסיבות המחמירות. עם זאת, הודיעה המדינה כי עומדת היא בערעורה לעניין העונש.

2.

בהכרעת הדין נקבע כי ב-3.4.05, בשעת לילה, תקף המערער, ביחד עם אחר, את המתלונן. השניים בעטו בו בגופו ובראשו בכוונה לגרום לו חבלה חמורה, עד שהמתלונן איבד את הכרתו. שני שוטרים שחלפו במקום בניידת משטרה הבחינו במעשה התקיפה. המערער והתוקף פתחו במנוסה, ולאחר זמן קצר נתפס המערער על ידי אחד השוטרים. הוא התנגד בכוח לתפיסתו, סובב את ידו של השוטר וקרע את רצועת שעונו. השוטר הצליח להשתלט עליו ולעוצרו.

בשל ביצוע המעשים האמורים הורשע כאמור המערער בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וגרימת היזק בזדון. עוד נקבע בהכרעת הדין, כי במהלך התקיפה והחבלה במתלונן, גנבו המערער והאחר (שלא נתפס) מהמתלונן שרשרת זהב שתלשו מצוארו. בשל כך הורשע המערער גם בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות. הראיה עליה סמך בית המשפט קמא את ממצא גניבת השרשרת, היתה בעדות אשת המתלונן בה אמרה כי בעת שסעדה את המתלונן בבית החולים זמן קצר לאחר ששבה אליו הכרתו, הוא סיפר לה שתוך כדי תקיפתו והחבלה בו – תלשו התוקפים מצוארו את שרשרת הזהב שלו וגנבוה. המתלונן עצמו לא העיד במסגרת פרשת התביעה.

בית המשפט קבע, כי נתקיימו בעדות זו הוראות סעיף 10 לפקודת הראיות לעניין קבילות אמרתו של קורבן עבירת אלימות שנמסרה על ידו סמוך לאירוע האלימות שנעשה בו.

בערעורו על הרשעתו בעבירת השוד טען ב"כ המערער כי לא נתקיימה הדרישה הנוספת לקבילות האימרה על פי סעיף 10, לפיה תנאי לקבלת אימרה שכזו הינו כי המתלונן עצמו "...אינו נוכח כעד ואף אין להעידו למשפט משום שהוא נפטר או תשוש או חולה או נעדר מן הארץ".

לא התקיימה אף אחת מהנסיבות האמורות, שכן בעת ניהול המשפט החלים המערער מפציעותיו באופן בו נתאפשרה העדתו. יתירה מזו, הוא אף העיד מטעם התביעה במסגרת הראיות לעונש. המדינה הודיעה כאמור – עוד בטרם נשמעו הערעורים – כי היא מסכימה לקבלת הערעור לעניין זה, מתוך הנימוק האמור.

נוכח עמדתה זו של המדינה, החלטנו לקבל את ערעור המערער על הרשעתו בעבירת השוד בנסיבות המחמירות, ולזכותו מעבירה זו.

המערער אינו משיג ואינו מערער כנגד הרשעתו בכל שאר העבירות בהן הורשע בהכרעת הדין.

3.

נותרנו איפוא עם ערעוריהם של שני הצדדים על מידת העונש.

המערער טוען, כי משנתקבל ערעורו לעניין עבירת השוד והוא זוכה ממנה, די בכך להביא להקלה משמעותית בעונשו. הוא מפנה לנימוקי גזר הדין ובהם התייחס בית המשפט קמא דוקא לעבירת השוד בה הורשע (וממנה זוכה כעת) כאל החמורה בעבירות שהורשע בהן. עוד טוען המערער, כי הרקע למעשים ולעבירות בהן הורשע היה בהתמכרותו לאלכוהול ובמצב השכרות בו היה נתון בעת אירוע התקיפה.

לאחר שהיה עצור ארבעה חודשים ושוחרר לחלופת מעצר, הוא החל בהליכי גמילה שצלחו, השתלב בעבודה ונכנס למסגרות חיים נורמטיביות.

ב"כ המדינה טוען לעומתו, כי על אף זיכויו של המערער מעבירת השוד, לא זו בלבד שאין מקום להקל בעונשו אלא יש להחמיר בו.

המערער ביצע מעשי אלימות וחבלה חמורים ביותר במתלונן. כתוצאה ממעשים אלה איבד המתלונן את הכרתו למספר ימים, אושפז לתקופה ממושכת ונותרו בגופו פגיעות קשות. בעדותו שניתנה במסגרת הראיות לעונש, הוא מספר על הנזקים הקשים שנגרמו לראשו, על שברים בלסתו ועל הליכי שיקום ממושכים וקשים.

טוענת המדינה, כי משאלה הם המעשים שביצע המערער, משאלה הן תוצאותיהם ומשהורשע – בין השאר – בעבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1), דין היה שעונשו יהיה חמור משמעותית מזה שהוטל עליו. זיכויו בערעור מעבירת השוד, אין בו לטענתה כדי לשנות מההחמרה העונשית הנדרשת בערעורה על גזר הדין.

4.

לאחר בחינת טענות הצדדים, ולאור תוצאת הערעור לעניין הכרעת הדין – החלטנו לדחות את ערעורי שני הצדדים לעניין גזר הדין ושלא להתערב בתוצאתו העונשית. המערער זוכה כאמור בערעורו מעבירת השוד בנסיבות מחמירות שהורשע בה מלכתחילה. בגזר הדין ייחד בית המשפט קמא משקל משמעותי לתוצאת הרשעתו בעבירה זו, לצד העבירות הנוספות שהורשע בהן.

בהודעת הערעור שהגישה המדינה על גזר הדין (ובטרם הודיעה הסכמתה לקבלת ערעור המערער לעניין הרשעתו בעבירת השוד), מיקדה היא חלק נכבד מנימוקי ערעורה במשמעות הנודעת לעבירת השוד דווקא, מעבר לעבירות הנוספות שהורשע בהן המערער. משנתקבל ערעור המערער, בהסכמת המדינה, על הרשעתו באותה העבירה, יש לתת לעובדה זו משקל מהותי בשיקולי הבחינה הערעורית של ערעור המדינה על קולת העונש.

לעומת זאת, לא מצאנו מקום להקל בעונשו של המערער עקב זיכויו מעבירת השוד. המעשים שביצע, האלימות והאכזריות שנלוו להם והתוצאות הקשות שגרמו לגופו של המתלונן, הצדיקו מלכתחילה התייחסות עונשית חמורה מזו בה אחז בית המשפט קמא. זאת, גם אם לא היה מואשם או לא היה מורשע מלכתחילה בעבירה הנוספת של שוד בנסיבות מחמירות.

מתוך האיזון המתבקש בין הנסיבות המיוחדות שנתעוררו בעניין זה לבין חומרת המעשים שביצע המערער והעבירות שהורשע בהן, ומתוך כך שאין ערכאת הערעור נוהגת למצות את מלוא חומרת הדין – החלטנו כאמור לדחות את שני הערעורים ולהותיר את גזר הדין קמא כפי שהוא.

המערער יתייצב לתחילת ריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 7.10.07 לא יאוחר מהשעה 10:00.