ע"פ 581/12 אשרף מחאג'נה נ. מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע רכיב הפיצויים שהוטלו בגזר דינם של המבקשים, אשר הורשעו בעבירת רצח, ניסיון לרצח, נשיאת נשק שלא כדין וקשירת קשר לפשע.

בתגובתה לבקשה טענה המדינה כי יש להחיל על בקשה מעין זו – עיכוב פיצוי בגזר דין פלילי – את אמת המידה שנקבעה ביחס לערעור אזרחי, ואילו הסנגוריה טענה כי יש להחיל את המסגרת הנורמטיבית שנקבעה בעניין שוורץ ביחס לעיכוב עונשים שנגזרו על נאשם בהליך פלילי, דוגמת ריצוי עונש מאסר. האמת תיאמר כי לא זו ולא זו הינם המבחן הקובע בבקשה מעין זו. ברי כי רכיב הפיצוי כולל בחובו אלמנטים אזרחיים – ודאי מנקודת מבטו של האמור ליהנות מן הפיצוי, ואלמנטים של הליך פלילי – מנקודת מבטה של המדינה, והרי עסקינן בעונש. אף אם נלך לפי בדיקת סיכוי הערעור, שהיא משותפת להליך אזרחי ולהליך פלילי, אין לשכוח כי על התביעה להוכיח בהליך הפלילי את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, בניגוד למבחן של מאזן ההסתברות בהליך האזרחי.

באשר לסיכויי הערעור, המבקשים צמצמו את היריעה והתרכזו בשאלה משפטית שהיא: לנוכח קביעותיו של בית המשפט קמא, האם היה מקום לקבוע כי המבקשים הינם מבצעים בצוותא בעבירת הרצח.

לאחר ששקלתי את העניין, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין הערעור, הגעתי למסקנה כי ראוי – ביחס למבקשים – להגיע לתוצאה הבאה: המועד שנקבע לתשלום הפיצוי, ושיעורו, יעמדו בעינם. ברם, באשר למבקש 1, במקום תשלום כל הפיצוי לנפגעים, רשאי הוא להפקיד 25% מהפיצוי – דהיינו, 25,000 לגבי משיב 2 ו-5,000 לגבי משיב 3 – בקופת בית המשפט. היתרה (75%) תשולם ישירות למשיב 2 ולמשיב 3, בהתאם לסכומים שנקבעו. באשר למבקש 2, עליו להפקיד 1/3 מהסכום שנקבע – דהיינו, 20,000 למשיב 2 ו-4,000 למשיב 3 – בקופת בית המשפט במועד שנקבע. לעומת זאת, עליו לשלם במועד שנקבע 40,000 למשיב 2 ו-8,000 למשיב 3.

הערר מתקבל, כאמור.