ע"פ 582/09 נור טביה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בתאריך 5.9.06 קשר המערער, שהיה אותה עת קטין (יליד חודש דצמבר 1989), עם שניים אחרים – אמג'ד חלאיפה (להלן: אמג'ד) ואחמד אבו גאנם (להלן: אחמד) לשדוד בית מרקחת. את זממם הוציאו לפועל באותו יום בשעה 23:00 לערך. הם הגיעו עם רכב אותו החנו ליד בית מרקחת בשועפאט, ואחמד נכנס לעסק כדי לברר מי נמצא שם. הוא דיווח לחבריו כי במקום נמצא עוזר הרוקח בלבד, ובעקבות כך הם עזבו את המקום אולם שבו אליו לאחר כעשרים דקות. בשלב זה נכנסו אחמד ואמג'ד פנימה, ואתה שעה היו פניו של האחרון רעולות, על ידיו כפפות והוא החזיק באקדח. הם דרשו מקורבנם את הכסף המצוי בכיסו ובקופה, ונטלו סכום של 300 ש"ח. לאחר מכן ביקשו לקבל את " כל התרופות של העצבים ", ובהמשך ניגש אחמד למצלמת האבטחה המותקנת במקום ושבר אותה. בתום השוד שבו השניים לרכב בו המתין להם המערער, והחבורה הסתלקה לדרכה תוך שהמערער נוהג ברכב אף שאינו מורשה לנהיגה.

2.

המערער התגונן במהלך משפטו בטענה כי אף שהיה ברכב, לא ידע כי חבריו מתכוונים לבצע שוד. אולם, בית המשפט המחוזי דחה גרסה זו והרשיע אותו בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, היזק בזדון ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח. על כל אלה נדון המערער לארבעים חודשי מאסר ושנים-עשר חודשים מאסר על-תנאי.

בערעור המופנה כנגד העונש נטען, כי הערכאה הראשונה לא נתנה משקל הולם לגילו הצעיר של המערער, לחרטה שהביע, המלצת שרות המבחן להסתפק בעבודות שרות, חלקו השולי בפרשה, ובכלל, חרג בית המשפט מרמת הענישה הנוהגת.

3.

לא ראינו מקום או עילה להתערב בעונש. המערער חרף גילו הצעיר, נמנה על חבורה שגמרה אומר לשדוד בית מרקחת. את זממם ביצעו המערער וחבריו כאשר אחד מהם נושא עמו נשק חם, ונקל לנחש את רגעי הפחד והחרדה שהיו מנת חלקו של הקורבן באותו אירוע. על מעשים מסוג זה יש להגיב ביד קשה, הואיל ומדובר במעשים שכיחים ופגיעתם קשה. אכן, בית המשפט היה מצווה לתת את דעתו גם לנסיבותיו האישיות של המערער, גילו וחלקו בפרשה, ומשכך בדיוק עשה, לא ראינו מקום לשנות מגזר-הדין.

הערעור נדחה.