ע"פ 582/09 נור טביה נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לנוער, עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על גזר הדין לבית משפט זה.

1.

המבקש – צעיר בן כתשע עשרה שנים – הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' כרמל) בביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); עבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק; עבירה של נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; ועבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. על-פי הכרעת הדין, המבקש – יחד עם שניים נוספים – היה מעורב בשוד של בית מרקחת, כמבצע בצוותא, תוך שבמסגרת זאת, בין היתר, שימש כנהג למילוט המעורבים הנוספים מזירת הפשע בתום ביצוע השוד. בגין הרשעתו של המבקש בעבירות האמורות, גזר עליו בית המשפט המחוזי ביום 11.12.08 עונש של 40 חודשי מאסר בפועל ועונש מאסר על תנאי.

2.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על חומרת העונש ועמו בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור. יצוין, כי בהסכמת המשיבה, עוכב ביצוע גזר הדין על-ידי בית המשפט המחוזי עד ליום 1.2.09, וזאת בכפוף להוראת בית המשפט המחוזי בדבר עיכוב יציאתו של המבקש מן הארץ עד למתן החלטה אחרת וכן להותרת הערבויות שהופקדו בעניינו של המבקש על כנן.

3.

לטענת המבקש, לאור הערעור שהוגש על גזר הדין והעובדה כי ביצועו של גזר הדין עוכב עד עתה, יהיה זה ראוי וצודק להורות על המשך עיכוב הביצוע עד לסיום בירורו של הערעור. לדבריו, בעוד שלמשיבה לא ייגרם כל נזק כתוצאה מהמשך עיכוב הביצוע, הרי נוכח סיכויי הערעור הוא עצמו עלול להינזק אם יחוייב בתחילת ריצוי המאסר כבר עתה. עוד נטען, כי מבין שני המעורבים האחרים, ערעורו של אחד על חומרת העונש התקבל ועונשו הופחת, ולכן יש לאפשר גם לו למצות את מלוא סיכויי הערעור על ידי עיכוב ביצוע תחילת ריצוי מאסרו.

4.

המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע מאסרו של המבקש. לטענתה, העונש אינו קצר במידה כזו המצדיקה מתן עיכוב ביצוע המאסר כדי שלא לייתר את הערעור. כן היא מציינת כי למבקש עבר פלילי, ואין נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב ביצוע מאסרו.

5.

אין מקום לעיכוב ביצוע עונש המאסר בנסיבות מקרה זה. העבירות בהן הורשע המבקש הן חמורות. העונש שנגזר עליו אינו בשיעור כזה שתחילת ריצויו עלול לייתר את הערעור או אף לפגוע בעיקר תכליתו. לא הועלו כל נסיבות מיוחדות או יוצאות דופן המצדיקות סטייה מן העקרון הכללי לפיו יש להתחיל בריצוי עונש מאסר בסמוך לאחר מתן גזר הדין.

בנסיבות אלה, הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נדחית, ועל המבקש להתייצב לתחילת ריצוי מאסרו במועד שנקבע.