ע"פ 5834/19 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בקשה לעיכוב ביצוע צווי שירות לתועלת הציבור, אשר הושתו על המשיבים

על-ידי בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' פוקס ) במסגרת גזר דינו בת"פ 4378-07-18 מיום 23.7.2019, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה המדינה על גזר הדין.

2.

ביום 22.11.18 הורשעו

המשיבים, קטינים באותה העת, יחד עם אחר, בגיר באותה העת, וזאת על-פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן שייחס להם עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בנוסף יוחסה למשיב 2 עבירה של החזקת סכין.

כמו כן , במסגרת תיקים נוספים שצירף משיב 2 לתיק דנן, הורשע הוא על-פי הודאתו בעבירות של איומים ; היזק במזיד לרכוש ;

נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה ; נהיגה ללא ביטוח ושימוש ברכב ללא רשות ונטישתו. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לענין העונש. על-פי כתב האישום, תקפו השלושה עובר אורח עד זוב דם, מהטעם שחלף על פני אותו שותף שלישי מבלי לברך אותו לשלום.

3.

בית המשפט קמא הורה על עריכת תסקיר בעניינם. ביחס למשיב 1 המליץ שירות המבחן על השתת מאסר מותנה, צו מבחן לתקופה של שנה, ערבות עצמית גבוהה, פיצוי כספי וחיוב בביצוע שעות מרובות של שירות למען הציבור בתקופת צו המבחן. ביחס למשיב 2 הומלץ על השתת מאסר מותנה והתחייבות להימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד, וכן על צו מבחן לתקופה של שנה וחצי במהלכו יוסיף וישהה במעון "אחווה" בעיר עכו, בו שולב במסגרת חלופת מעצר. זאת, תוך חיובו בביצוע שעות שירות למען הציבור בתקופת צו המבחן.

מנגד, עתרה המדינה להשתת עונשי מאסר בפועל במתחם שבין 8 ל-24 חודשים ; מאסר מותנה ארוך ומרתיע וכן פיצוי כספי למלונן. זאת בשל חומרת העבירות והערכים החברתיים המוגנים שנפגעו עקב מעשי המשיבים.

4.

ביום 23.7.2019 ניתן כאמור גזר דינם של המשיבים, בו בחר בית המשפט קמא לאמץ את המלצות שירות המבחן. על המשיב 1 הוטל צו מבחן לתקופה של שנה, במהלכו עליו לבצע 400 שעות שירות לתועלת הציבור, פיצוי למתלונן בסך 15,000 ₪ וכן עונשים מותנים. על המשיב 2 הוטל צו מבחן לתקופה שנה וחצי, בתנאי מגורים במעון "אחווה", שבמהלך תקופה זו עליו לבצע 350 שעות שירות לתועלת הציבור, פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנה וכן עונשים מותנים.

לבקשת המדינה עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע גזר הדין, לרבות תחילתם של צווי המבחן, עד ליום 8.9.2019.

5.

המדינה הגישה ערעור המופנה כנגד גזר דינו של בית משפט קמא. לטענתה נכון היה להטיל על המשיבים עונשי מאסר בפועל ובכך לבטא את חומרת מעשיהם. בד בבד הגישה המדינה בקשה לעיכוב ביצוע הצווים לשירות לתועלת הציבור בעניינם של שני המשיבים עד להכרעה בערעור. בבקשה נטען כי אם יחלו המשיבים לבצע את השירות לתועלת הציבור בטרם יישמע ערעורה, תסוכל מטרת הערעור והמבקשת עלולה לעמוד בפני עובדה מוגמרת. זאת, אף אם יושלמו רק חלק מהשעות שנקבעו בצווים. עוד טוענת המדינה כי ריצוי העונש עלול להגביל את שיקול דעתה של ערכאת הערעור בבואו לדון בו. יצוין כי המדינה כי אינה מבקשת לעכב את צווי המבחן אך מבקשת לקבוע מועד דיון מוקדם בערעור.

6.

באי כוחם של המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענת בא כוח המשיב 1 החלטת המדינה שלא להגיש ערעור על גזר דינו של הנאשם השלישי בפרשה, תמוהה ומהווה אפליה. לטענת באת כוח המשיב 2 סיכויי הערעור בעניינו נמוכים, וזאת בהינתן מספר גורמים: הנאשם הורחק מהציבור במסגרתו מעצרו, ויוסיף להיות מורחק במסגרת שהותו במעון "אחווה" בהתאם לגזר דינו, לתקופה של כשנתיים וחצי, לצד עונש זה הוטלו על המשיב 2 עונשים נוספים, ותסקירו חיובי. כמו כן נטען, בדומה לבא כוח משיב 1, לעניין החלטת המדינה שלא להגיש ערעור על גזר דינו של הנאשם הנוסף בפרשה.

7.

בדיון לפניי חזרו באי כוח הצדדים על עיקרי טענותיהם דלעיל. לטענת האפליה הגיב בא כוח המדינה כי טענה זו מקומה בהליך הערעור, וכן ציין כי הנאשם השלישי, בניגוד למשיבים, נידון למאסר בפועל.

8.

דין הבקשה להתקבל.

אכן, הימנעות לעיכוב ביצוע הצווים של שירות לתועלת הציבור עלול במידה רבה לסכל את הערעור שהוגש על ידי המדינה. לעומת זאת, קשה לראות בעיכוב לפרק זמן לא ממושך כפגיעה של ממש במשיבים. בנסיבות אלה הכף נוטה לכיוון היענות לבקשת המדינה, וזאת ללא צורך להיזקק לשאלת סיכויי הערעור.

לצד זאת אני מורה כי ערעור המדינה על גזר הדין בעניינם של המשיבים ייקבע לדיון לא יאוחר מסוף חודש ינואר 2020.