ע"פ 5859/05 בני בוטראשוילי נ. מדינת ישראל

בפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ז' כספי) בה נדחתה בקשת המערער להורות על עיכוב ביצוע גזר הדין שהושת על המערער על ידי בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת נ' בכור).

1.המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של פריצה לבניין שאינו דירה, היזק לרכוש במזיד, החזקת מכשירי פריצה ונהיגה בקלות ראש. על פי עובדות כתב האישום שהוגש נגדו, הגיע המערער בצוותא עם אחרים לסניף "מחסני מזון" באזור התעשייה ברעננה במטרה לפרוץ לתוכו. המשיב נותר ברכב בו הגיע למקום, בצוותא עם האחרים, על מנת להתריע מפני הגעתה של המשטרה במידת הצורך. באותה עת פתחו האחרים את דלת השירותים הצמודה למבנה על מנת לפרוץ לתוכו, וזאת תוך כדי שבירת הקיר החוצץ בין המבנים ופירוק אסלת השירותים. משהגיעו שוטרים למקום נמלטו המשיב וחבריו ברכבם, תוך סיכון בטיחותם של עוברי אורח בחצייתם רמזור אדום. כאשר נעצרו על ידי השוטרים אשר דלקו אחריהם, נתפס המשיב כשהוא מחזיק, בצוותא עם האחרים, פטיש ושני מברגים המשמשים ככלי פריצה.

2.לאחר שנתקבל תסקיר מבחן בעניינו, גזר בית המשפט על המערער עונש מאסר בפועל של 12 חודשים והפעלת עונש מאסר מותנה של 12 חודשי מאסר שעמד נגד המערער בעקבות הרשעתו בתיק קודם, מתוכם 4 חודשים שירוצו באופן מצטבר (ובסך הכל 16 חודשי מאסר בפועל). כמו כן, הושת על המערער מאסר על תנאי בן 7 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו, במידה ויורשע בביצוע אחת העבירות בהן הורשע בתיק הנוכחי ורישיון הנהיגה שלו נפסל למשך 11 חודשים מיום שחרורו מהמאסר.

בית המשפט שלערעור דחה את בקשתו של המערער להורות על עיכוב ביצוע גזר הדין, המערער נאסר לאלתר ביום 25.4.05 ומכאן הבקשה שבפניי.

3.בערעורו טען בא כוח המערער, כי יש להורות על עיכוב ביצוע גזר הדין שכן מרשו צפוי לרצות חלק ניכר מהעונש שהושת עליו עוד טרם יישמע ערעורו, בו למערער סיכויים טובים. כן עמד על כך שהנזק שייגרם למבקש באם בקשתו תידחה הנו גבוה שכן זה האחרון הקים עסק עצמאי שצפוי לקרוס באם לא ישוחרר לטפל בענייני בית העסק.

מנגד, בא כוח המשיבה ציין שסיכויי הצלחת המערער בערעורו קלושים. כנגד המערער תלוי ועומד עונש מאסר מותנה של 12 חודשים והסיכוי לכך שהעונש המותנה לא יופעל על ידי ערכאת הערעור אינו ממשי.

4.דין הערעור להידחות. משהורשע אדם בפלילים וחזקת החפות שעמדה לו הופרכה, הכלל הוא שעונש המאסר ירוצה לאלתר. על כן, הגשת הערעור, כשלעצמה, אינה מצדיקה את עיכוב ביצוע גזר הדין. עמדה זו מבטאת מדיניות שיפוטית הנתמכת באינטרסים ציבוריים כגון החשיבות שבאכיפה אפקטיבית של הדין הפלילי, הרחקת עבריינים מהחברה ונטרול הסכנה הנשקפת מהם לכלל הציבור.

יחד עם זאת, זהו הכלל ובצידו חריגים אשר מתקיימים, ככלל, מקום בו ערעורו של המבקש את עיכוב הביצוע צפוי להישמע לאחר שריצה את המאסר שנגזר עליו על ידי הערכאה הדיונית, או חלק ניכר ממנו (בש"פ 8574/96 מרקדו נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 22.12.96)). במסגרת עריכת האיזון שבין אינטרס המבקש את עיכוב הביצוע ובין האינטרס הציבורי שבריצוי מיידי של עונש המאסר נדרש בית המשפט למספר שיקולים ואמות מידה אשר פורטו בפסיקת בית משפט זה פעמים רבות בעבר (ע"פ 111/99 אדריאן שוורץ נ' מדינת ישראל , נד(2) 241). במקרה דנן, בחינת עניינו של המבקש על פי אמות מידה אלו הביאני למסקנה שאין מקום להורות על עיכוב ביצוע ריצוי המאסר שהושת עליו.

סיכויי ערעורו של המבקש אינם גבוהים במידה המצדיקה את עיכוב הביצוע. המערער הורשע על פי הודאתו וערעורו בהליך העיקרי הוגש כנגד גזר הדין שהושת עליו. בית משפט השלום לא מיצה את הדין עם המערער וקבע, כי מתוך העונש המותנה התלוי ועומד נגדו יופעלו במצטבר רק 4 חודשים בלבד וזאת, כך נראה, לאור נסיבותיו האישיות. למערער עבר פלילי, עבר אשר לא הרתיעו מלעבור עבירות נוספות. כמו כן, אומנם, העונש שהושת על המערער אינו ארוך במיוחד ועומד על 16 חודשי מאסר אשר החל לרצות מסוף חודש 04/2005, אך יחד עם זאת, אין המערער צפוי לסיים לרצות את עונשו בטרם יישמע ערעורו.

5.לנוכח האמור, דין הערעור להידחות. אני ערה לחשיבות שבקביעת מועד שמיעת הערעור למועד קרוב ועל שני הצדדים לפעול לכך שתקופת המאסר שנגזרה על המערער תובא בחשבון על ידי יומן בית המשפט שלערעור.