בש"פ 2526/05 עבאס אבו רמילה נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 9.3.05 (השופט י' טימור) בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בכתב האישום שהוגש נגד העורר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הוא מואשם בקשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. להלן: החוק ), התפרצות לבנין מגורים בכוונה לבצע פשע (עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק) וכן שוד בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק).

העורר הואשם בקשירת קשר עם שניים אחרים לתקוף אדם אחר, חלפן כספים בשם גבאי, וזאת על מנת לשדוד אותו. במסגרת הקשר ולשם קידומו, פרצו הקושרים את הסורגים בדירתו של גבאי ואחד מהם נכנס לתוך הדירה, אך הם נמלטו לאחר שגבאי התעורר משנתו. במועד מאוחר יותר הגיעו השלושה לביתו של גבאי בשנית, הוציאו את מנורת החשמל הקבועה בחדר המדרגות וארבו לו. כשהגיע גבאי, זינקו עליו השלושה, הפילו אותו לרצפה ונטלו כספים שהיו בכיסו ואת תיקו. סמוך לאחר מכן נפגשו השלושה, חלקו את השלל ושרפו את המסמכים שנמצאו בתיקו של גבאי.

2.עם הגשת כתב האישום, הוגשה על ידי המשיבה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים. לאחר שהורה בית המשפט על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, התקיים דיון נוסף ונקבע כי הוא ייעצר עד תום ההליכים כמבוקש. בית המשפט נימק את החלטתו בעברו הפלילי של העורר, הכולל הרשעות בשלוש עבירות תקיפה, סמים ורכוש. בגין עבירות אלו נגזר על העורר עונש מאסר בפועל של 5 חודשים (שרוצו בעבודות שירות) ומאסר מותנה. בית המשפט ציין, כי לא היה באלו כדי להניא את העורר מלבצע עבירות נוספות ולכן "לא ניתן לתת אמון במשיב לעניין חלופת המעצר המוצעת" בבית אביו, בפיקוח אביו וגיסתו של העורר. על כן, הורה בית המשפט, כאמור, על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

3.בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי הסכים בא כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה. לעומת זאת, בדיון שהתקיים בפניי, העלה בא כוחו השגות הנוגעות לקיומן של ראיות כאמור. כמו כן, נטען על ידו כי משהמליץ שירות המבחן על חלופת המעצר, היה על בית המשפט לאמץ חלופה זו ולא להורות על מעצרו של העורר. המשיבה מתנגדת לשחרור העורר ממעצר לאור ביצועו המתוכנן של השוד, עברו הפלילי של העורר ומידת התאמתה של החלופה שהוצעה לאיון מסוכנות העורר.

4.כשלעצמי, אני סבורה כי די בראיות לכאורה של התביעה לצורך מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על כן, דומה כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת מסוכנותו של העורר ולטיבה של חלופת המעצר שהוצעה – בית אביו בעיסוויה. לטעמי, מעשיו של העורר ונסיבות ביצועם, מעידים על מסוכנותו לציבור. העורר מואשם בשוד אשר תוכנן בקפידה על ידו ועל ידי עמיתיו, לרבות התפרצות לדירתו לשם קידום הקשר שקשרו ושימוש באלימות כנגד הקורבן. עברו של העורר ועונשי המאסר המותנים שנגזרו עליו, על רקע הראיות לכאורה לביצוען של העבירות בהן מואשם בפרשה הנוכחית, ככל הנראה אינם מרתיעים את העורר מלהמשיך וליטול חלק בפעילות עבריינית. משכך הם פני הדברים, יש לבחון האם חלופת המעצר אשר הוצעה על ידי העורר ונבחנה על ידי שירות המבחן, יש בה כדי לאיין את מסוכנותו (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996).

תסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט המחוזי הנו חיובי. התסקיר קובע כי החלופה שהוצעה הנה "טובה והולמת את מצבו" של העורר וממליץ על שחרורו למעצר בית מלא בפיקוח, כפי שצוין. עם זאת, התקשה שירות המבחן להעריך את הסיכון בהתנהגותו של העורר. בא כוחו של העורר טען, כי משנתקבל תסקיר חיובי שהמליץ על שחרור העורר, היה על בית המשפט לאמצו ולהורות על שחרורו. בהקשר זה, אדגיש, כי שירות המבחן משמש כ"ידו הארוכה של בית המשפט" (כלשונו של חברי, השופט מ' חשין (כתוארו אז) בבש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' נאיף אבו סבייח (לא פורסם, 22.6.04)). עם זאת, עמדתו של שירות המבחן הנה בחזקת המלצה בלבד ועל זו להיבחן על ידי בית המשפט, במקביל לשיקולים הנוספים הרלוונטיים בנסיבות כל מקרה ומקרה (בש"פ 5859/05 הנ"ל ).

אף על פי שהעורר מואשם בביצוע עבירה חמורה – עבירת השוד - במקרה דנן, יש טעם בטענות הסנגור, לפיהן נסיבות ביצוע העבירות אינן מהחמורות. כך, לא נגרם נזק פיזי משמעותי לגבאי אלא כאבים בחזה, כאמור בכתב האישום, ולא נעשה שימוש בכל סוג נשק במהלך ביצוע העבירות. כמו כן, אין להתעלם מכך כי האלימות שהופעלה התמצתה בדחיפתו והפלתו ארצה של גבאי. גם אם אין להקל בה ראש הרי שיש לה משמעות לעניין הערכת מסוכנותו של העורר. אומנם, לעורר עבר פלילי והוא הורשע בביצוען של שלוש עבירות בגינן נגזרו עליו, בין היתר, עונשי מאסר מותנים. עם זאת, במכלול הכולל של השיקולים אני סבורה כי מדובר במסוכנות שניתן להפחיתה באופן משמעותי ולהשיג את מטרת המעצר באמצעות קביעת חלופת מעצר. פשיטא, כי עברו הפלילי של העורר יישקל בעתיד במידה ויורשע בדין.

אשר על כן, דין הערר להתקבל במובן זה שהעורר ישוחרר למעצר בית מלא בפיקוח אביו וגיסתו, וזאת לאחר שבית המשפט המחוזי יבחן את החלופה לשביעות רצונו ויקבע את הערבויות הנחוצות לשם כך.