ע"פ 5875/99 מיכה פרדרו נ. מדינת ישראל

1.המערער, יליד 1932, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בעבירות של מעשה סדום בנסיבות של אינוס, ניסיון לבצע מעשה סדום בנסיבות של אינוס ומעשה מגונה בנסיבות של אינוס. בגין מעשים אלה, אותם ביצע במתלוננת, צעירה בת 17 שנים, במהלך תקופה של שישה חודשים בשנת 1996, נדון המערער למאסר בפועל לתקופה של 5 שנים ולמאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים בתנאים אותם קבע בית המשפט.

ערעור המערער הוא על חומרת העונש.

2.בערעורו מדגיש המערער את מצבו הבריאותי הקשה. מאז המעשים המיוחסים לו לקה בליבו, וכן לקה בשבץ מוחי. על פי תעודות רפואיות, הוא סובל מטרשת עורקים, אשר גרמה לפגיעות בלב ובמוח. כן הוא סובל ממחלת פרקינסון והוא נזקק דרך קבע לסיעוד ולתרופות. כפי שנמצא, הוא גם אינו שולט בסוגריו בשל מחלותיו האמורות והינו מוגבל מוטורית ובמובנים נוספים.

נקל לשער, שבמצב בריאותו זה קשה עליו המאסר יותר, בצורה משמעותית, מאשר לאסירים אחרים, אשר אינם סובלים ממצב בריאות כשלו. ניתן אף להניח, כטענת סניגור המערער, שבהתחשב בחולייו של המערער ובגילו, מצב בריאותו עלול להחמיר ולהידרדר.

עם זאת, ראוי להדגיש שבאישור רפואי מטעם שרות בתי הסוהר בחתימת ד"ר פלר, רמ"ח רפואה, מיום 3.10.99, נקבע מפורשות ביחס למערער כי לא קיימת סכנה מיידית וממשית לחייו, וכי שירות בתי הסוהר יחד עם גורמי רפואה בקהילה מסוגלים להבטיח לו טיפול והמשך ברור רפואי לו הוא זקוק.

3.אכן, למצבו הרפואי ולגילו של המערער יש לתת משקל מתאים כשבאים לגזור את דינו. עם זאת, מעשיו המכוערים של המערער הצדיקו התיחסות מחמירה בעונש שיוטל עליו. המערער, בהיותו שרת בבית ספר, ניצל את מעמדו ואת האמון שניתן בו, וכן מצוקה חברתית בה נמצאה המתלוננת, כדי לבצע בה מעשי מין מכוערים לאורך תקופה של חודשים. מדובר במעשי מין קשים, אשר המערער ביצע במי שהיתה צעירה ממנו כמעט בחמישים שנה, אשר ראתה בו "סבא טוב". הוא ניצל אמון ויחס זה, בצורה בזויה ומכוערת.

בפני בית המשפט המחוזי הובאו חולייו של המערער, והוא נתן להם משקל בגזרו את דינו של המערער. שקלנו אם ניתן לכך ביטוי הולם בגזר הדין, והגענו למסקנה כי אמנם כך הדבר וכי אין להתערב בגזר הדין אשר הוטל על המערער. הננו סבורים, שחומרת מעשיו של המערער הצדיקו את העונש אשר הוטל עליו, גם בהתחשב במצב בריאותו.

לעניין אחרון זה, של מצב בריאותו של המערער, על שלטונות הכלא לתת את מלוא תשומת ליבם, כדי להבטיח שהמערער יקבל את כל הטיפול הנדרש לו במחלותיו. נזכיר גם, שאם הנסיבות יצדיקו זאת, רשאי המערער לפנות בבקשה מתאימה לשחרורו על פי הוראות סעיף 49(ד) לחוק העונשין, הקובע סמכות לשר המשפטים, על פי המלצת ועדת השחרורים, לצוות על שחרור אסיר בכל עת בשל טעמים מיוחדים, כגון חולניותו המתמדת.

הערעור נדחה. והודע לסנגורו עורך דין זילברברג, ועורך דין מור אל, בהעדר המערער אשר חש ברע ונלקח לכלא (פסק הדין ניתן שלא בנוכחותו, בהסכמת הסניגור בשם המערער).