ע"פ 5885/08 איאס שקיראת נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שנגזר על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 23.6.2008 במסגרת פ"ח 8070/07.

העובדות

1.

ביום 27.2.2008 הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את המבקש, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של ניסיון לעסקה בנשק לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.

על פי עובדות כתב האישום, המבקש תיווך בעסקת נשק בין חברו אחמד שקיר אבו-חאלד (להלן: אחמד ) לבין חוסאם מטר (להלן: חוסאם ). יצויין, כי חוסאם הוא אחד מחברי חוליית טרור שהוקמה בתחילת שנת 2005, אשר שמה לה למטרה ביצוע פיגועים נגד יהודים. המבקש הכיר בין אחמד לחוסאם והציע לאחמד לקנות ממנו אקדח עבור חוסאם תמורת סך של 9,000 ₪. העסקה לא הושלמה מכיוון שהאקדח שהוצע לא ענה על דרישותיו של חוסאם (עקב היעדרו של משתיק קול באקדח).

3.

ביום 23.6.2008 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המבקש לשמונה עשר חודשי מאסר בפועל, בניכוי 65 ימים תקופת מעצרו; וכן שמונה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 1.7.2008.

4.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה על חומרת העונש, ובד בבד הגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי. יצויין, כי המבקש עשה דין לעצמו, וחרף הוראת בית המשפט המחוזי, לא התייצב לריצוי מאסרו ביום 1.7.2008. יתר על כן, המבקש המתין שבוע ימים עד להגשת הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע, אותם הגיש ביום בו אמור היה להתייצב לריצוי מאסרו, וזאת יש לגנות מכל וכל.

טענות המבקש

5.

המבקש טוען כי העונש שהוטל עליו חורג מרמת הענישה המקובלת. עוד טוען המבקש כי על פי החלטת בית המשפט קמא, החל מיום 1.1.2008 הוא משוחרר ממעצר, החלטה עליה לא הגישה המשיבה ערר, ובמשך ששת החודשים בהם היה משוחרר, לא הפר את תנאי שחרורו.

6.

במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, טען ב"כ המבקש, עו"ד א' עבידאת, כי לאור נסיבותיו האישיות של המבקש - היותו בן 21 שנים בעת ביצוע העבירה (כיום הוא בן 23 שנים), מצבו הנפשי הקשה, עברו הפלילי הנקי והעובדה שמאז ניסיון העבירה נשוא כתב האישום ועד היום לא ביצע כל עבירה נוספת - היה על בית המשפט קמא להפחית את העונש שנגזר עליו. עוד נטען כי לאחר ביצוע העבירה התחתן המבקש והתכוון להקים משפחה. כן נטען כי האדם שאכן מכר את האקדח מסתובב חופשי ולא ננקט נגדו כל הליך.

7.

ב"כ המבקש טען עוד, כי בכתב האישום נעשה ניסיון לקשור את המשיב לחוליית טרור שאין לו כל קשר אליה, וכי המבקש כלל לא היה מודע לכך שרוכש האקדח שייך לחוליית טרור, אלא הוצג בפניו כי האקדח דרוש לו לצורך הגנה עצמית. עוד טען ב"כ המבקש כי המבקש לא עשה כל מאמץ להוציא את עסקת הנשק אל הפועל, והמבקש אף לא קיבל כל תמורה. יתרה מכך, העסקה כלל לא יצאה אל הפועל.

8.

לטענת ב"כ המבקש, בהמלצתו של בית המשפט, הסכים המבקש לוותר על תסקיר שירות המבחן ולהסתפק בחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות, אלא שלטענתו, ככל שבית המשפט קמא התכוון להטיל על המבקש עונש מאסר כה משמעותי, היה עליו לבקש תסקיר שירות המבחן. עוד טען

ב"כ המבקש כי העונש שנגזר על המבקש חורג מן המקובל, וכי לא נשקפת מהמבקש כל סכנה לציבור.

טענות המשיבה

9.

בדיון שבפניי, טענה ב"כ המשיבה, עו"ד ל' יונניאן, כי הכלל הוא שאין מעכבים את ביצוע העונש, למעט במקרים חריגים, אשר המקרה שבפנינו אינו נכנס בגדרם. מדובר בעבירה חמורה של תיווך בעסקה למכירת נשק

לחולייה ששמה לה למטרה לבצע פיגועים. לאחר שהוכרע דינו, לא עומדת עוד למבקש חזקת החפות.

10.

ב"כ המשיבה טענה עוד כי המבקש אינו יכול להסתתר מאחורי טענת "אי הידיעה" שמדובר היה בחוליית טרור, שכן די בעצימת העיניים מצדו, ולמעלה מכך, נקבע כממצא עובדתי כי המבקש היה מודע לכך שהוא מסייע לחוליית טרור.

11.

ב"כ המשיבה הוסיפה כי נגד הנאשם הנוסף בפרשה נגזרו 24 חודשי מאסר, אף שבעניינו נקבע באופן פוזיטיבי כי לא ידע שהיה מדובר במכירת נשק לחוליית טרור.

12.

לשאלתי הוסיפה ב"כ המשיבה כי אכן משך המאסר שנגזר על המבקש, לאחר הפחתת תקופת מעצרו, הינו גבולי, במובן זה שקיים חשש שהדיון בערעורו לא יסתיים עד לתום תקופת המאסר, אולם הוסיפה כי במקרים מעין אלה עושה בית המשפט מאמץ לדון בערעור תוך פרק זמן קצר יחסית, ולכן סיכון זה פוחת.

דיון והכרעה

13.

הכלל הוא שעונש מאסר יש לבצע באופן מיידי ואין מעכבים ביצוע עונש מאסר אלא בנסיבות יוצאות מגדר הרגיל או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייה. הכלל מעוגן בתפיסה כי עם תום המשפט בערכאה הדיונית, משנקבע כי הוכחה האשמה מעבר לספק סביר, נשללת מן המורשע חזקת החפות.

14.

ככלל, הפעלת שיקול הדעת לצורך ההכרעה בשאלת עיכוב ביצוע עונש מאסר כרוכה באיזון בין שיקולים הנוגעים, מצד אחד, לאינטרס הציבורי, ומצד שני, לאינטרסים של הפרט הנדון [ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 267 (2000) (להלן: עניין שוורץ )]. על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור, אך עם זאת, עליו להקפיד כי מימוש אינטרס זה איננו פוגע בזכויותיו של המבקש את עיכוב ביצוע המאסר במידה העולה על הנדרש. הנטל על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים בסוגיה (שם, 277).

15.

בעניין שוורץ הותוו השיקולים העיקריים שאותם על בית המשפט לשקול בדונו בבקשה לעכב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין, והם: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של הנידון והאם הוגש ערעור על חומרת העונש בלבד או גם על הכרעת הדין.

16.

בענייננו, המבקש הורשע בעבירה חמורה אשר גלומה בה סכנה רבה לשלומו של הציבור בישראל. העובדה שהעסקה לא הושלמה בסופו של יום (עקב היעדרו של משתיק קול באקדח), אין בה כדי לאיין את המסוכנות שבמעשהו של המבקש. המבקש הודה במעשים שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, ואין עומדת לו עוד חזקת החפות.

17.

ערעורו של המבקש מופנה כנגד חומרת העונש בלבד, ואף שבחינת סיכויי הערעור במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע הינה לכאורית בלבד, הרי סבורני כי הסיכוי שעונשו של המערער יופחת בצורה משמעותית אינו גבוה במידה המצדיקה את עיכוב הביצוע. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאות הדיוניות, אלא אם כן מדובר בחריגה קיצונית מרף הענישה המקובל.

18.

ב"כ המבקש הפנה את בית המשפט לע"פ 3242/06 מדינת ישראל נ' חאג'וג' (לא פורסם, 13.7.2006) , שגם בו מדובר היה מדובר בניסיון לבצע עסקת נשק, ושם הושת על המבקש עונש של מאסר של ששה חודשים בדרך של עבודות שירות. ואולם, באותו עניין נסיבותיו האישיות של הנאשם - ובפרט העובדה שהיה שוטר במשך שני עשורים וכן מידת הסכנה שהיתה צפויה לו בין כותלי בית הכלא - שונות היו בתכלית השוני מעניינו של המבקש דנן.

19.

אכן, כפי שציינתי בפני ב"כ הצדדים במהלך הדיון שהתקיים בפניי, עלה חשש בלבי כי נוכח משך המאסר שנגזר על המבקש (בניכוי ימי מעצרו), הרי שעד שיישמע ערעורו, עלול להתייתר הדיון בו. אלא שאחרי הכל, מדובר בפרק זמן של כששה עשר חודשים ובהתחשב בעובדה שמדובר בערעור על גזר הדין בלבד, יש לקוות שהדיון בו ייקבע בהקדם האפשרי. בנוסף, לכאורה לא מדובר בערעור המעלה שאלות משפטיות או עובדתיות סבוכות, ולכן צפוי הוא להיות מוכרע תוך פרק זמן קצר יחסית.

20.

כפי שפתחתי את דבריי, הכלל הוא ריצוי העונש ועיכובו הוא החריג. בנסיבות דנן, כאשר המבקש הודה במעשים המיוחסים לו, והערעור נסב כנגד גזר הדין בלבד, ומדובר במאסר שאינו קצר, הנני סבור כי אין מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות סטייה מן הכלל. לפיכך, נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.

על המבקש להתייצב לריצוי עונשו מחר, יום 3.7.2008 בשעה 9:00, בבית המעצר בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים. תנאי שחרורו, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, יעמדו בתוקפם עד להתייצבותו למאסר.

החלטתי זו תובא לידיעתו של מזכירות בית המשפט.