ע"פ 5922/98 אהרון סוסן נ. מדינת ישראל

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 5922/98

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

כבוד השופט ע' ר' זועבי

המערער : אהרון סוסן

נגד

המשיב ה : מדינת ישראל

ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו מיום 5.8.98 בת"פ 227/97

שניתן על ידי כבוד השופט נ' עמית

תאריך הישיבה: י"ט באלול תשנ"ט (31.8.99)

בשם

המערער : עו"ד ירום הלוי

בשם המשיבה: עו"ד רבקה לוי גולדברג

פסק-דין

השופט ע' ר' זועבי:

פתח דבר

1.המערער אהרן סוסן (להלן: המערער) הואשם בבית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ. 227/97) בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין התשל"ז1977- (להלן: החוק); שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק; נשיאת והחזקת נשק שלא כדין, עבירות לפי סעיף 144(א) רישא ו-(ב) לחוק; וגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 ו- 335(א) לחוק. בתום הדיון הורשע המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום ונידון בשל כך למאסר בפועל של שלוש שנים ושבעה חודשים. כמו כן, הופעל נגדו במצטבר, עונש מאסר על תנאי של שנתיים ובנוסף הוטל עליו מאסר על תנאי של 18 חודשים.

הרקע העובדתי

2.

במרכז העבירות שבהן הורשע המערער עומד שוד שבוצע בתאריך 21.8.97 בשעה 12:50 ברח' אסתר המלכה בתל-אביב, כאשר איש כספים של חברה המעסיקה עובדים זרים (להלן: הקורבן) נכנס למכוניתו עם מזוודה שבה היו 24,000 דולר במזומנים, אשר היו מיועדים לתשלום לעובדים זרים המועסקים בחברה.

ככל שעולה מחומר הראיות, ניגשו אל הקורבן שני אנשים חבושי קסדות ודרשו ממנו את מזוודת הכסף. משזה סירב לתתה, ירה בו אחד מהם ברגלו, ואז נכנע הקורבן ומסר להם את המזוודה. על פי עדותו של הקורבן - אותה קיבל בית משפט קמא במלואה - הסתלקו שני השודדים מן המקום כשהם רכובים על אופנוע.

3.מתברר ובאופן מקרי לחלוטין, שביום ביצוע השוד, וכבר כמה ימים לפני כן, היה ביתו של אחד הנאשמים בתיק זה, יוסי כהן, נתון תחת תצפית ומעקב של המשטרה בקשר לפרשה אחרת שאין לה כל קשר לעניין בו עסקינן. בית המשפט קבע, כי לפי דיווח התצפיתן המשטרתי נראה המערער נכנס לביתו של יוסי כהן וסמוך לאחר מכן יצאו מן הבית ברווח זמן קצר שני אופנועים. על האחד, מסוג הונדה, רכב שחר עילי - שותף אחר לשוד שהורשע - ועל השני, מסוג סוזוקי שהוא בבעלותו של יוסי כהן, רכבו שניים אחרים. כעבור זמן חזר אופנוע הסוזוקי לביתו של יוסי כהן כשעליו רכובים שניים ועמם מזוודה כסופה. אנשי המשטרה שעמדו בנקודת התצפית והאזינו לרשת הקשר המשטרתית, שמעו על ביצוע השוד ברח' אסתר המלכה והגיעו למסקנה שאותם רוכבי אופנוע, הם אלה שביצעו את השוד. המשטרה התארגנה במהירות רבה. שוטרים של היחידה המרכזית גויסו להקיף את הבית מסביב והתפרצו פנימה. בבית נתפסו שלושה אנשים: יוסי כהן, שנאבק עם השוטרים כדי למנוע מהם להיכנס לדירה, שכנו שחר עילי והמערער. שני האחרונים נתפסו כאשר ניסו לברוח דרך גג המבנים בחצר. תוך כדי מנוסתם נשמטה מזוודת הכסף מידי אחד מהם, לא ידוע מידי מי מהם.

4.נגד השלושה הוגשו שני כתבי אישום: האחד, ת.פ 227/97 כנגד יוסי כהן והמערער, והשני, ת.פ. 228/97, כנגד שחר עילי, שכלל אישומים נוספים בגין פרשה אחרת. מאוחר יותר, הגיעו שחר עילי ויוסי כהן להסדר טיעון עם התביעה, לפיו הודו באישומים שיוחסו להם, הורשעו ודינם נגזר. הדיון בת.פ 227/97 המשיך להתנהל כנגד המערער לבדו.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

5.כאמור, בית המשפט קמא הרשיע את המערער בעבירות המיוחסות לו, הן מכוח החזקה התכופה, המתבטאת בתפיסת המערער ליד שלל השוד, בתכוף לאירוע, הן על סמך דבריו של שחר עילי שנאמרו למדובב המשטרתי והן על סמך תיעוד התצפיתן המשטרתי, והכל כפי שיפורט בהמשך.

על פי העובדות שבהסתמך עליהן הוכרע הדין כאמור, מי שתכננו את ביצוע השוד וביצעו את המעקבים לקראת ביצועו היו שחר עילי ויוסי כהן. היה אומנם אדם נוסף בפרשה זו, אולם ברגע האחרון החליט זה לסגת, ואז צורף המערער למבצע. לפי ממצאיו של בית המשפט קמא, אין ספק שהנאשם הצטרף לחבורה כשהתוכנית לביצוע השוד הייתה מוכנה. עוד עולה מהכרעת הדין שבביצוע השוד השתתפו שני אופנועים: האחד מסוג הונדה, עליו רכב שחר עילי ושאותו גנב לפני כן, והשני מסוג סוזוקי השייך ליוסי כהן.

עוד קבע בית משפט קמא, כי מי שנשא בנשק עצמו וירה בקורבן היה שחר עילי, וחלקו של המערער התבטא בכך שהוא נכח במקום השוד וחיזק את ידו של שחר עילי.

לאחר סיום המלאכה, נמלטו השלושה מן המקום כשבמהלך ההימלטות מסר שחר עילי את מזוודת הכסף לידי השניים האחרים. המערער ויוסי כהן הגיעו באופנוע הסוזוקי לביתו של יוסי כהן ואילו שחר עילי השאיר את אופנוע ההונדה במקום סמוך למקום ביצוע השוד ומשם המשיך במונית לביתו ודרך החצר לביתו של יוסי כהן. השלושה כבר החלו לספור את הכסף. מספר דקות לאחר מכן המשטרה פרצה לבית.

טענות המערער

6.בא-כוחו המלומד של המערער האריך לטעון בהודעת הערעור ובפנינו, תוך שהוא מעלה השגות נגד פסק הדין ומצביע על סתירות שנפלו בו כביכול, כפי שאפרט בהמשך.

המערער חזר בפנינו על הגרסה שהעלה בבית משפט קמא. לפי גרסה זו, לאחר יציאתו מהכלא ניסה הוא להשתלב בעיסוקי השיפוצים ולמטרה זו החל לחפש חנות שתשמש משרד לעסק. לשם כך ניגש ביום האירוע לביתו של שחר עילי בכדי לשכור ממנו חנות. שחר הפנהו לשכנו, יוסי כהן, והוא אכן הגיע לדירתו אולם כיוון שהלה התעורר משינה באותו רגע ביקש ממנו כהן לחזור אליו בסביבות השעה 13:00. לגרסתו, הוא נסע לעבוד בחולון וחזר בשנית, בשעה היעודה, לביתו של יוסי כהן ונכנס דרך הכניסה הדרומית. לגרסת המערער, בתכוף לכניסתו לביתו של כהן, פרצה המשטרה לבית ועצרה את שלושתם. המערער מסביר את בריחתו בעת כניסת המשטרה בכך, שהוא חשד שמדובר בעבריינים חמושים שפרצו לביתו של יוסי.

כאמור, דחה בית המשפט קמא את גרסתו זו של המערער בשתי ידיים, בין השאר בשל היותה גרסה כבושה שיצאה לאור רק במהלך הדיון בבית המשפט.

דיון

7.טענתו העיקרית של המערער מופנית כנגד קבילות האמרות של שחר עילי למדובב המשטרתי, לפיהן הפליל עילי את המערער וקשר אותו לביצוע השוד. לפי המערער, טעה בית המשפט קמא משקבל אמרות אלו ומשייחס להן משקל, שכן, מתמלילי השיחה בין השניים נראה שהמדובב שדל את שחר להשתמש בסמים ועל כן, אמרותיו של האחרון נאמרו תחת השפעת הסם. עוד טוען המערער בנקודה זו, כי המדובב הינו בעל עבר פלילי, וכי היה לו אינטרס להפליל את שחר בשל התמריצים שהוא מקבל מהמשטרה.

אין בידי לקבל טענתו זו של המערער. בית המשפט קמא בחן את התמלילים, שמע וראה את שחר עילי ואת המדובב המשטרתי ונתן, בצדק, לאמרותיו של שחר עילי בפני המדובב, משקל איתן. המדובב נחקר בחקירה נגדית ארוכה ומתישה בה ניסה הסניגור המלומד לקעקע את אמינותו, אולם בית המשפט התרשם חיובית מאישיותו של המדובב ונתן לעדותו משקל מכריע. כלשונו בעמ' 32 להכרעת הדין:

" המדובב (עדותו בעמ' 200), הוא כבן 36 שנה, יליד הארץ, שולט היטב בעברית ובעל כושר שיחה וביטוי, שהייתי מגדירם, בתחום הזה של דיבוב, כמעולים. למרות שהוא הופיע כשהוא מאופר, עם פאה, זקן ושפם, והרכיב משקפי שמש כהים, בית-המשפט ממקום מושבו יכול היה לראות את עיניו, ולא היה לי קושי להתרשם מאישיותו ומעדותו, ואני חייב לומר שהתרשמותי ממנו חיובית ביותר. בטוחני, שבסיטואציה שהוא היה בה, הוא עשה את עבודתו בנאמנות, באמונה וביושר."

הלכה פסוקה היא, שקביעה עובדתית הבנויה על מהימנות והתרשמות ישירה לא תתבטל על נקלה בדרגת הערעור. לבית המשפט קמא יש את עיניו שלו והוא היה רשאי בנסיבות העניין לתת במדובב אמון מלא. בעניין זה כבר נקבע על ידי בית משפט זה בע"פ 355/88 לוי נגד מדינת ישראל , מג(3) עמ' 235:

" הלכה פסוקה היא שדרגת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים העובדתיים הנקבעים ע"י הדרגה הראשונה, אם בהליך אזרחי ואם בהליך פלילי. חזקה על דרגת הערעור, שבית המשפט בדרגה הראשונה, התרשם נאמנה מאמינותם של העדים אשר התייצבו בפניו וכי עיגן את מסקנותיו העובדתיות בראיות אמינות .. ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן תתערב דרגת הערעור בכגון דא."

8.זאת ועוד, אמרותיו של שחר למדובב תועדו בקלטות ובתמלילים בהם מצא השופט קמא עוצמה ראייתית מוצקה. דבריו של שחר למדובב ברורים, מפורשים והגיוניים. אין מדובר כאן בפנטזיות ובהזיות של משתמש בסמים, או ניפוח של אגו עברייני. לאור העובדה ששחר עילי לא ידע כי האיש עימו שוחח הינו מדובב הפועל מטעם המשטרה, הרי שגם אין כל סיבה לפקפק באמיתות הדברים שאמר. ודוק: קשירתו של המערער לאירוע לא הייתה מקרית, שמו הוזכר בעקביות ובטבעיות בדבריו של שחר, כמי שהיה שותף מלא בביצוע השוד. שחר עילי מזכיר את המערער מספר פעמים בהקשר לביצוע השוד. בין היתר כשהוא מזמין את המערער לקחת חלק בשוד (ת/ 99 ב' - קלטת 439/97 - 30.8.97 עמ' 4):

" אני ואהרון [המערער] היינו צריכים ללכת למקום אחר בכלל. אז ההוא יצא מהתמונה, היינו בהתחלה אני ויוסי ו... זאת עבודה שלי אתה מבין? כן. ולי לא היה כוח לעשות מעקבים וזה.. נתתי אותה ליוסי ועוד אחד שיעשו את המעקבים, שיבואו אליי מוכן עכשיו ההוא יצא מהתמונה. באתי לאהרון , אמרתי לו בוא.."

ובת99/ב קלטת 439 עמ' 3:

"האוטו היה במפעל מאחורה לפני שיצאנו אמרתי לאהרון אל תבוא עם המפתחות אתך ...".

פעם כאשר הוא מספר למדובב על אופן ההימלטות ממקום ביצוע השוד (ת/99א - קלטת 2031/97 - 26.8.97 עמ' 13):

"שחר: כן, אבל שברחנו, אתה מבין, סוסן נסע

ככה עם הכל, כאן וככה, אתה מבין?

מדובב: אה, ההוא לקח ימינה, אתה שמאלה?

שחר: כן, כל אחד לכיוון אחר.

ופעם כאשר הוא מספר על תפיסתם בדירת יוסי כהן (ת/ 99 א' - קלטת 2027 - עמ' 26):

" מדובב: אהרון יכול להתחלק בתיק שלכם ?

שחר: אהרון? אי אפשר לדעת פה העניין; הוא הצליח לברוח הוא נתפס בחוץ

מדובב: כן אה ? לא תפסו אותו בתוך הדירה?

שחר: צ'ה (לשלילה)

מדובב: לא ראו אותו בורח מתוך הדירה?

שחר: ראו אותו בורח מתוך הדירה. ראו אותו בורח, אבל הוא נתפס בחוץ"

מספר פעמים נוספות מציין שחר עילי, כי שלושה

נטלו חלק בשוד.

9.שחר ניסה לחזור בו מדבריו המפלילים על המערער וניסה להסבירם. הסבריו של שחר לדברים שאמר לפיהם הוא "המשיך עם הזרם" (עמ' 156 לפרוטוקול) וכי הוא אמר מה שאמר תחת השפעת הסם (עמ' 165 לפרוטוקול), אינם משכנעים כלל ועיקר, ובצדק קבע בית המשפט קמא שגרסתו זו, אותה העלה לראשונה במהלך הדיון בבית משפט, אינה אמינה וכל מטרתה הייתה להשתלב באופן מלאכותי בגרסת הנאשם. כלשונו של השופט קמא בעמ' 47 להכרעת הדין:

" הרושם ששחר עילי עשה עלי בעת מתן עדותו בבית המשפט הוא של עד שלמד לומר דברים שלימדו אותו להגיד ע"מ לנסות ולצאת מהסבך שנקלע אליו בהפללת חבריו, והדברים מאוד בלטו לעין."

אף בקביעתו זו של בית המשפט קמא אין מקום להתערב.

10.כאן המקום לציין, שאמרותיו של שחר למדובב אינן עומדות בבדידותן, אלא הן עומדות ככלים שלובים עם התשתית הראייתית העולה בתיק זה ומשתלבות עמה בהרמוניה מלאה.

התיעוד שערך התצפיתן המשטרתי באשר למועדי היציאה והכניסה מביתו של יוסי כהן, מספר האנשים היוצאים והחוזרים ותיאור האופנועים בהם נסעו, תואם את תיאורו של שחר עילי את השתלשלות האירועים בפני המדובב, תיאור שכאמור, יש בו כדי לסבך את המערער בפרשה. גם אופן תפיסת המערער על ידי המשטרה יש בו כדי ללמד על מעורבותו של המערער בפרשה. המערער נתפס על ידי המשטרה כאשר הוא ושחר עילי מנסים לברוח, כשבחזקת אחד מהם המזוודה, שלל השוד. אומנם התביעה לא הצליחה להראות מידי מי נשמטה המזוודה בעת תפיסת השניים, אולם אין בכך כדי לפגוע במסכת הראיות המרשיעות נגד המערער, שהיא, נוכחותו של המערער בביתו של כהן לפני ובתכוף לאחר ביצוע מעשה השוד, ניסיון בריחתו עם שחר עילי על גגות הבתים עם מזוודת הכסף ותפיסתו בשעת הבריחה ליד המזוודה שנשמטה מידי אחד הבורחים. כל אלה אינם מותירים מקום לספק. בית המשפט קמא דחה את הסבריו של המערער באשר להימלטותו ולפיכך רשאי היה להפעיל את החזקה התכופה ולהרשיע את המערער במעשה העבירה.

נוכח קיומן של שלוש תשתיות ראייתיות עצמאיות המשלימות זו את זו - דבריו של שחר למדובב, ממצאי התצפית המשטרתית ותפיסת המערער בתכוף לביצוע השוד בדירה בה חולק שלל השוד בין השותפים ובריחתו עם שחר כשבידי אחד מהם השלל - הנחזות כראיות מוצקות ואיתנות, נראית גרסתו הכבושה של המערער כשקרית, לא אמינה, מגוחכת ורווית סתירות ותמיהות, כפי שקבע בית משפט קמא.

11.כאמור גרסתו של המערער, לפיה נוכחותו בביתו של יוסי היא מקרית, עלתה לראשונה במהלך עדותו בבית המשפט קמא. המערער לא הסביר מדוע הוא כבש את גרסתו זמן כה רב. הסבריו שכביכול הוא נוהג לשמור על זכות השתיקה במהלכי החקירה המשטרתית אינם משכנעים.

כשבפיו של חשוד בפלילים טענות המוכיחות את חפותו כגון טענת אליבי ברורה, ההגיון והשכל הישר מחייבים שטענה זו תועלה על ידי החשוד בהזדמנות הראשונה. כאמור, זעקתו של המערער לא עלתה במשך כל תקופת המעצר הקשה, למרות שלדבריו לא היה לו כל קשר לתסבוכת אליה נקלע, ועל אף מוכנותם החוזרת ונשנית של החוקרים, להקשיב לגרסתו. אין בגרסת האליבי של המערער דבר וחצי דבר העלול לסכן את המערער או את עדיו, ועל כן כבישת גרסה זו אינה מובנת וההסבר לה מופרך.

ודוק: אין באמור לעיל משום פגיעה בזכות השתיקה המוענקת לנאשם בפלילים, הנאשם רשאי לבחור בכל קו הגנה שיעלה על רוחו, אלא שבחירה בקו מסוים עלולה להתלוות לסיכונים והשלכות הצומחות מאותו קו בו בחר. על רקע זה יש להבין את המשקל הראייתי הרעוע שנתן בית המשפט קמא לגרסתו הכבושה של המערער. יפים בעניין זה דבריו של השופט קדמי (בע"פ 5730/96, גרציאני נ. מדינת ישראל , (תקדין עליון, כרך 98 (2), תשנ"ח/תשנ"ט 1998 עמ' 850)):

"... גם נאשם הכובש את גרסתו חייב ליתן הסבר סביר ואמין בדבר הטעם לכבישתה של הגרסה; ובמקום שלא ניתן טעם כזה, נושאת הגרסה המאוחרת תווית של חשד, שמא היא כוזבת. תווית כזו טעונה הסרה; וכל עוד לא הוסרה הריהי מעיבה על אמינותה של הגרסה".

12.המערער אף הפנה כתמיכה לטענתו, לעדותו של עד ההגנה מר אבי ביטון. עד זה אימת כביכול בעדותו את גרסתו של המערער, לפיה בעת מעשה השוד הסיע המערער פועלי בניין בחולון. בית המשפט קבע, כי אף שעד זה עשה עליו רושם של אדם הגון מן היישוב, רחוק מכל פעילות עבריינית, אין הוא נותן אמון בגרסה שמסר, לפיה עמד הוא לפתוח עסק עם המערער. לכל היותר - כך נקבע - נתן לו המערער שירות של הסעות, כמה ימים. בית המשפט לא קיבל את גרסת עד זה לגבי היום בו ארע השוד, באשר היא עומדת בניגוד גמור לממצאים מבוססים שניתן להסיק מגרסת התביעה ובאשר היא עדות כבושה שבכבושות.

אף לטעמי דבריו של ביטון אינם עומדים במבחן השכל הישר. הדעת אינה סובלת שעד ישמור דברים כה חיוניים בלבו ולא ייחלץ לעזרת שותפו וחברו, שנחשד בעבירה כל כך חמורה שבגינה נעצר מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה, וכאשר בידו המפתח לשחררו ולהוכחת חפותו. נראה, שאף עדותו זו של ביטון "בושלה" במהלך המשפט על מנת להשתלב ולחזק את גרסת הנאשם.

13.סתירות בעדויות ותמיהות מסוימות עליהם הצביע הסניגור אינן גורעות מהראיות להוכחת אשמתו של המערער בהשתתפותו במעשה השוד ואין בהן כדי להטיל ספק בה. פסיפס הראיות שעמד בפני הערכאה הראשונה בתיק זה, מוביל למסקנה היחידה והחד משמעית בדבר אשמת המערער.

14.אשר על כן, אני מציע לחבריי לדחות את הערעור.

ש ו פ ט

המשנה לנשיא ש' לוין:

אני מסכים.

המשנה לנשיא

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט זועבי.