ע"פ 5958/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן:

1.

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' זלוצ'ובר ), אשר הרשיע את המערער בביצוע עבירה של ניסיון שוד, גזר עליו עונש מאסר בפועל של 33 חודשים והפעיל עונש מאסר מותנה, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, באופן שעל המערער לרצות 36 חודשי מאסר בפועל. עוד הושתו על המערער בגדרו של גזר-הדין שלושה חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה או ניסיון לעבור עבירה מסוג פשע וארבעה חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום מתן גזר-הדין עבירות של החזקת אגרופן או סכין או עבירה של תקיפה לפי סעיפים 186 או 379 לחוק העונשין.

2.

ואלו הן עיקרי העובדות הצריכות לעניין: המערער הורשע, על פי הודאתו ובגדרו של הסדר טיעון, בביצוע עבירה של ניסיון שוד, לפי סעיפים 403 ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. בשעות הלילה של יום 27.1.06, נכנס המערער לקיוסק בבאר שבע וביקש מבעל הקיוסק (להלן: "המתלונן"), למכור לו בקבוק וודקה. בעל הקיוסק ביקש ממנו להציג תעודת זהות שתוכיח שהוא בגיר. המערער, כשסכין אותה שלף מצויה בידו, דרש מהמתלונן שיכנס מיד לקיוסק ויתן לו את הבקבוק. ניסיון השוד לא צלח, שכן בשעה שהמתלונן נכנס אל תוך הקיוסק על מנת למלא אחר מבוקשו של המערער, הבחין האחרון בקבוצת אנשים קרבה לכיוונו, ונמלט מן המקום תוך שהוא מאיים על המתלונן כי ישוב ביום המחרת. בעת ביצועה של העבירה היה המערער כבן 19 שנים בלבד.

3.

כפי שצוין לעיל, בגין הרשעתו, נגזרו על המערער 33 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן הופעל עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים שהיה תלוי נגדו בגין הרשעה אחרת באופן שעל המערער לרצות עונש מאסר בפועל בן 36 חודשים, וכן הוטלו עליו מאסרים מותנים.

4.

בערעור שלפנינו – המופנה נגד חומרת העונש בלבד – טוען המערער, כי העונש שנגזר לו חורג מרף הענישה המקובל בעבירות דומות. עוד הוא טוען, כי נסיבות ביצוע העבירה מעידות כי היא מצויה ברף חומרה נמוך יחסית,

שכן היא בוצעה ללא תכנון מוקדם, ללא שותפים, ומבלי שנעשה שימוש אלים בסכין או נגרם נזק למתלונן או לאדם אחר. המערער מוסיף, כי נסיבותיו האישיות הקשות – אשר הובילו אותו להתמכרות לאלכוהול ולביצוע העבירות בהן הורשע – מצדיקות הקלה בעונשו. לבסוף מציין המערער, כי הוא הביע חרטה על מעשיו וכי להשקפתו, הדרך לסייע לו להתמודד עם התמכרותו לטיפה המרה אינה באמצעות השתת מאסר בפועל אלא באמצעות שילובו במסגרת טיפולית מתאימה.

5.

בטיעוניה לפנינו הוסיפה וציינה באת-כוח המערער, כי להשקפתה, המערער לא יוכל להשתקם בעודו נתון תחת סורג ובריח. מנגד טען בא-כוח המדינה, כי לא קיימת כל עילה לשנות מן העונש שהושת על המבקש בידי בית-משפט קמא וכי יש להותיר את גזר-הדין על כנו.

6.

שירות המבחן עמד – בתסקיר שהגיש לערכאה קמא – על נסיבות חייו הקשות של המערער ועל בקשתו לקבל טיפול גמילה מאלכוהול אך התרשם כי זה נעדר כוחות אשר דרושים לטיפול ממושך, ואינו מכוון עצמו לעריכת שינוי ולכן אין השירות בא בהמלצה טיפולית. מתסקיר משלים שהוגש לנו עולה, כי חרף כך שהמערער הביע חרטה על העבירות שביצע ואף שטען כי בכוונתו להיטיב דרכיו, הרי שבפועל, היה מעורב במספר קטטות עם אסירים אחרים, בגינן הוא הושם בצינוק ואף נרשמו לו מספר הערות משמעת.

7.

לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות העניין ולאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים, לא מצאנו נימוק המצדיק את התערבותנו בעונש שנגזר למערער. אכן, העונש שנגזר למערער אינו על הצד הנמוך. דא עקא שבאיזון בין שיקולי הענישה השונים דומה כי לא היה מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית. בית-המשפט קמא שקל נקיטה באופציה טיפולית ואף ציין מפורשות בגזר דינו כי אם היתה היתכנות לכך, היה מקל בעונש ומשלבו באופציה טיפולית. דברים אלה נכוחים הם נוכח גילו הצעיר של המערער, נסיבות חייו הקשות, והשאיפה לנתקו מאורח חייו העברייני. למרבה הצער, וכפי שהדברים עולים מתסקירי שירות המבחן, אופציה זו אינה ישימה, ובנסיבות אלה, אין מנוס ממתן משקל מכריע לאינטרס הציבור. העבירה נושא הערעור בוצעה כחודש בלבד לאחר שחרורו של המערער ממאסר בפועל שהושת עליו בגין ביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות ובשעה שמאסר מותנה בגין אותה הרשעה תלוי ועומד נגדו. לכך יש להוסיף את העובדה שהשוד לא סוכל מרצונו החופשי של המערער אלא בגין חששו מפני אנשים נוספים שקרבו לזירה.

לכל אלה, מצטרפת עמדתו העקרונית של בית-משפט זה בדבר הצורך לעקור מן השורש את התופעה של שימוש בסכין הנשלפת על נקלה לשם פתרון סכסוכים של מה בכך. כידוע, בשנים האחרונות, נוטים בתי-המשפט להחמיר בעונשם של עבריינים מסוגו של המערער וזאת כדי להרתיע מפני הקלות הבלתי נסבלת של השימוש בסכין ומפני הזלזול בחיי אדם (ע"פ 5772/03

גאורגדזה נ' מדינת ישראל , לא פורסם; ע"פ 6795/05

אואנינו נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 242/07 אולימבוב נ' מדינת ישראל , לא פורסם; ע"פ 8355/05 אמסייס נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

נוכח האמור, לא מצאנו כי הענישה שהשיתה הערכאה קמא חורגת מהענישה הראויה בנסיבות העניין, והחלטנו לדחות את הערעור.

בשולי הדברים אנו ממליצים לשירות בתי הסוהר לבחון אפשרות שילובו של המערער בתכנית טיפול גמילה מאלכוהול חרף הקשיים הכרוכים בכך.