ע"פ 5960/05 ברוך הדד נ. מדינת ישראל

1.בפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' אמסטרדם) לדחות בקשה לעיכוב בצוע גזר דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת ד' שפירא) לפיו הושתו על המערער העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל; הפעלת 6 חודשי מאסר על-תנאי שהוטלו על המערער בתיק אחר החל מיום 20.6.05; 10 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור עברות בהן הורשע תוך שנתיים, הפעלת התחייבות כספית על סך של 2,500 ש"ח ותשלום קנס על סך 1,500 ש"ח.

2.המערער הורשע על סמך הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעברות תקיפה, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, התנהגות פרועה במקום צבורי והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

במסגרת הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים הוסכם כי יעתרו במשותף לעונש של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות. בית המשפט גזר העונשים כפי שפורטו והורה על עיכוב בצוע גזר הדין עד ליום 20.6.05 בכפוף להפקדת ערבויות על-ידי המערער.

בית המשפט המחוזי פירט את השתלשלות העניינים בתיק והפנה לנימוקי בית משפט השלום אשר אימץ את הסדר הטיעון בהתחשב בהודית הנאשם, בחבלות שנגרמו לו וכן ברצון לעודדו לתפקוד נורמטיבי. עוד עולה מהחלטת בית המשפט כי נגד המערער היה תלוי ועומד תיק נוסף בו הושתו עליו עבודות שירות ונתבקשה חוות דעת הממונה.

הוגשה חוות דעת הממונה לפיה המערער אינו מתאים לבצוע עבודות שרות ובחוות דעת נוספת מטעמו התברר שעקב התנהגותו הבלתי הולמת והיעדרויות ללא אישור נערך למערער שימוע והומלץ על הפסקה מנהלית של עבודות השירות. בחוות דעת נוספת שהוגשה כעבור מספר חודשים נקבע כי תפקודו לקוי ברוב הזמן ואין מקום להמליץ על עבודות שירות נוספות. בית המשפט המחוזי מציין כי בפני בית משפט השלום נשמעו עדויות מטעם הממונה על עבודות השירות מהן עולה כי המערער לא רצה לעבוד ולא הסתגל למקום עבודתו במטבח. הוא נעדר מספר ימים ללא הצדקה וגם לאחר שהוזהר החסיר שעות עבודה עקב איחורים. משכך, הורה בית משפט השלום שהמערער ירצה את עונש המאסר שלא בעבודות שירות אלא מאחורי סורג ובריח והפעיל את המאסר על תנאי באופן חופף, כך שבפועל לא הוטל על המבקש עונש מאסר נוסף. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו של בית המשפט השלום שאין לאפשר למערער מאסר בעבודות שירות לאור היעדרויות ואיחורים בלתי מוצדקים. לסיכום מגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אין מקום לעיכוב בצוע עונש המאסר, לאחר שניתנו למערער הזדמנויות חוזרות ונשנות, לאחר שהוחזר על פי החלטת בית המשפט לריצוי עבודות שירות בתיק הקודם. הוא לא מילא את המוטל עליו ועל כן סרב הממונה לשבצו בעבודות שירות.

3.בא כוח המערער הדגיש בטיעוניו כי דחית הבקשה לעיכוב בצוע גזר הדין מאיינת למעשה את זכות הערעור של המערער. המערער נשפט לתקופה קצרה של 6 חודשים, פגרת בית המשפט קרבה והעובדה שלמערער סיכוי רב לזכות בשחרור מוקדם משמעה שעד לשמיעת הערעור יסיים המערער לרצות את עונשו. לטענתו, עומדת לנאשם זכות בסיסית לעמוד בפני ערכאת ערעור בטרם יסיים את ריצוי עונשו, שאחרת טענותיו בערעור יתייתרו.

עוד מוסיף ב"כ המערער כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו על המערער לרצות עונשו בעבודות שירות. לדעתו, סיכויי הערעור טובים. המערער ריצה עונש של עבודות שירות בגין תיק אחר והממונה דרש להפסיק מנהלית את ריצוי עבודות השירות בטענה שהמערער אינו מתאים לעבודות שירות, בעוד שבפועל נעדר מהעבודה רק 3 פעמים ובשאר הפעמים בהן נעדר היה חולה. לטענתו, קיימת הצדקה שהעניין יבוא בפני הרכב באשר לאופן ישומו של סעיף 51ב(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 שעניינו אישור עבודות שירות על-ידי הממונה.

בא כוח המדינה מתנגד לבקשה. לדבריו, סיכויי הערעור אפסיים, בית המשפט נתן למערער הזדמנויות רבות שלא מוצו על ידו. הממונה חזר והתריע בפניו שלא יאפשר לו להמשיך בעבודות השירות, אך לשווא. עוד טען, כי לא ניתן לכפות על הממונה עובד שאינו מתאים לבצוע עבודות שרות.

4.שמעתי את טעוני הצדדים, עיינתי בחומר שהוצג על ידם ועל ידי בא כוחו הקודם של המערער והגעתי למסקנה שדין הערר להתקבל. להלן השקולים שבבסיס מסקנתי.

משהורשע נאשם פוקעת חזקת החפות שעמדה לו בטרם החל משפטו. חזקת החפות בודאי פוקעת כאשר הנאשם מודה ומגיע להסכמה עם התביעה באשר לעונש שבית המשפט התבקש להשית עליו כפי שהיה במקרה זה.

ביצוע מיידי של עונש המאסר נתמך באינטרסים צבוריים כגון אכיפתו האפקטיבית של הדין הפלילי והתכלית שבהרחקת עבריינים מהצבור (בש"פ 166/87 מדינת ישראל נ' עזרן פ"ד מא(2) 808). מן הצד השני בוחן בית המשפט המתבקש להורות על עיכוב בצוע המאסר אם המקרה המובא בפניו הנו מסוג המקרים בהם גובר אינטרס המבקש את עיכוב הבצוע עד לסיום הליך הערעור בעניינו. אמות המידה הנוגעות לעיכוב בצוע עונש מאסר נקבעו בהלכת שוורץ (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל

פד"י נד(2) 241). בהתאם להלכת שוורץ, מדרג השקולים משתנה ממקרה למקרה, כמו גם נקודת האיזון ביניהם, ולכן יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו הן בהיבט הצבורי והן בהיבט של הנאשם הספציפי העומד בפני בית המשפט והמצפה לערעורו.

יש לתת משקל מרכזי לחשש מפני פגיעה בלתי הפיכה בחירות הנידון, אם לאחר מאסרו יתברר בדיעבד - עם תום בירור ערעורו –שהמאסר, כולו או חלקו, היה בלתי מוצדק. על בית המשפט לקחת בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר עוד טרם התברר הערעור ועם זאת להקפיד כי מימוש אינטרס זה לא יפגע בנידון ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש. רצוי העונש במלואו, ועונש מאסר במיוחד, בטרם ישמע ערעורו, עשוי לפגוע בנידון ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש. כאשר תקופת המאסר קצרה ביחס למועד שבו צפוי להישמע הערעור קיים חשש שהנידון ירצה את עונשו בטרם ישמע הערעור.

שאלה עיקרית שיש לתת עליה את הדעת היא סיכויי הערעור, ובכלל זה המשקל שיש ליתן לטיב הטענות ולסיכויי הצלחתן במסגרת בחינת הבקשה לעיכוב בצוע. בענייננו המערער הודה במסגרת הסדר טיעון. הוסכם על ידי התביעה וההגנה לבקש מבית המשפט שיגזור העונש בדרך של ריצויו בעבודות שירות, אלא שכאן נוסף עוד גורם והוא הממונה על עבודות השרות שתפקיד מרכזי לו בעונש מסוג זה. סעיף 51ב (ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 קובע כי בית המשפט לא ישית על אדם עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שרות אלא אם נתמלאו שני תנאים מצטברים: הנידון הביע הסכמתו לשאת את עונש המאסר בעבודות שירות והממונה על עבודות שירות הודיע לבית המשפט מהי עבודת השירות שהנידון יכול לעבוד בה.

במסגרת הערעור ישקול בית המשפט את הסדר הטיעון, את הסכמת הצדדים וכן את עמדתו של הממונה בהתאם לסעיף 51ב לחוק. גם אם סיכויי הערעור אינם גבוהים ואפילו נמוכים, עדיין זכאי הנאשם להביאם בפני ערכאת ערעור בטרם יסיים את ריצוי עונשו.

זכות הערעור שהינה זכות חוקתית מעוגנת היא כחלק מהזכות להליך הוגן בחוקי היסוד. שמיעת הערעור לאחר תום ריצוי עונש המאסר הינה פגיעה חמורה בנאשם כמו גם באמון הצבור במערכת האכיפה.

בנסיבות אלה אני סבורה שדין הערעור להתקבל.