ע"פ 5989/10 מדינת ישראל נ. אמיר שחאדה

השופט א' א' לוי:

בתאריך 24.1.10 נהג המתלונן בכביש 70 ברכב מסוג מיצובושי, בו היה מותקן על תושבת החלון טלפון נייד הכולל מצלמה. בשלב כלשהו עקף המשיב שנהג ברכב מסוג רנו את המיצובושי, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף וממשיך בנסיעה במסלול הנגדי עד לסוף העקיפה. בהמשך, עקף המשיב באותה צורה מיכלית שנסעה לפניו, ואת כל אלה תיעד המתלונן בצילום. כאשר נעצרו הרנו והמיצובושי ברמזור אדום, צילם המתלונן את פניו של המשיב, ובעקבות כך החל האחרון לנסוע בעקבות רכבו של המתלונן, עד שחסם את דרכו. או אז הוא ניגש אליו ודרש ממנו למסור לידיו את הטלפון, אולם המתלונן הקדים ונעל את דלתות רכבו. בעקבות כך הלך המשיב לרנו וחזר עם מוט מתכת, ונוכח חששו של המתלונן לחייו הוא יצא מרכבו, שלף אקדח, כוונו למשיב ודרש ממנו לזרוק את המוט ולשכב על הרצפה, וכך היה.

המשיב הודה בכל אלה, ועל כן הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של דרישת נכס באיומים, מעשה פזיזות ורשלנות, ניסיון להשמדת ראיות, דרך מחולקת (תקנות 36(ב) ו-36(ג) לתקנות התעבורה), והפרעה לתנועה (תקנה 71 לתקנות התעבורה). על כך נדון המערער לששה חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות, 10 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח, והוא נפסל מנהיגה במשך 12 חודשים. כמו כן, הורה בית המשפט כי המשיב יהיה נתון בפיקוח שרות המבחן במשך 18 חודשים.

בערעור שבפנינו טוענת המדינה כי העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי נוטה לקולה יתרה, אינו הולם את חומרת המעשים, מחטיא את מטרות ההרתעה והגמול, וסוטה מרמת הענישה הנוהגת.

השקפה זו של המדינה מקובלת עלינו, כפי שמקובלים עלינו דבריו של בית המשפט המחוזי שיצוטטו להלן:

"מעשיו של [המערער] מעידים על בריונות ונטילת סיכונים הן בדרך נהיגתו, הן בכך שחסם את נתיב נסיעתו של המתלונן, הן בניסיונו ליטול מהמתלונן את המצלמה והן בדרך המאיימת בה נקט בהניפו את מוט המתכת במטרה לדרוש את המצלמה. התנהגותו של [המערער] עלולה היתה להסתיים בתוצאות חמורות שרבות כמותן במקומותינו. מערכת השפיטה חייבת לתרום תרומתה לביעור נגע האלימות בכבישים ובכלל הפושה במקומותינו וכן לספק הגנה לאזרחים טובים המשתדלים לבער את נגע הנהיגה המסוכנת בכבישים".

(ראו עמ' 6 של גזר הדין).

ברם, אותה חומרה בהתנהגות המשיב עליה הצביע בית המשפט המחוזי, לא קיבלה ביטוי הולם בגזר הדין, ואנו חוששים שבמצב זה עלול העונש לשגר מסר שגוי לצבור, לפיו אין בית המשפט רואה מעשים בהם חטא המשיב כבעלי חומרה יתרה. לא נעלמו מעינינו אותם נימוקים שמנה בית המשפט קמא לזכות המשיב, אולם נראה כי הוא ייחס להם משקל יתר, עד כדי פגיעה במטרת ההרתעה שבענישה. מעשיו של המשיב היו עלולים להוביל בנקל לשפיכת דמים לולא תושייתו של המתלונן, וכדי למנוע סכנה זו ולהגן על אזרחים שומרי חוק, נכון היה לכלול בעונש רכיב של מאסר ממושך.

נוכח האמור, החלטנו לקבל את הערעור, ולאחר שנתנו את דעתנו להלכה לפיה אין בית משפט של ערעור ממצה את הדין עם נאשמים, אנו מעמידים את תקופת המאסר בה ישא המשיב על 12 חודשים. יתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם.

המשיב יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום כ"ו באדר א' התשמ"א (2.3.2011), עד לשעה 10:00.