ע"פ 600-24 ע"פ 600-24

לפניי בקשה לעיכוב עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש בעקבות הרשעתו בעבירות מין חמורות בבתו החורגת. בגין הרשעה זו הושתו על המבקש 8 שנות מאסר, כאשר בערעורו הוא משיג הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין. בהינתן משך הזמן שחלף מאז המעשים בהם הורשע (המיוחסים לשנים 2013-2010); העובדה שהוא היה משוחרר ללא תנאים משמעותיים במשך כל המשפט שהתנהל בעניינו; שהוא אדם בן 62 ללא עבר פלילי; ושהערעור מוסב גם על עצם ההרשעה, סברתי כי יש מקום לאפשר למבקש להעלות את טענותיו בערעורו, בטרם יחל בריצוי עונש המאסר. אכן, חזקת החפות איננה עומדת עוד למבקש, ואולם, ההליך המשפטי בעניינו עודנו מתנהל, ועומדת לו במסגרתו זכות ערעור. בהצבר נסיבות מסוג זה, מקובל עליי כי יש לאפשר למבקש לטעון את ערעורו בטרם תחילת ריצוי עונש המאסר שהושת עליו. כך פסקתי אני, וכך פסקו גם אחרים, במקרים קודמים בעלי מאפיינים דומים (ראו, למשל, ע"פ 5386/19 פלוני נ' מדינת ישראל (18.8.2019); ע"פ 5660/19 פלוני נ' מדינת ישראל (10.10.2019); ע"פ 2783/22 פלוני נ' מדינת ישראל (1.5.2022)). למותר לציין כי אין לראות בהחלטה זו משום הבעת עמדה לכאן או לכאן ביחס לערעור גופו.

בהסכמת המבקש, נקבע בזאת כי צו איסור היציאה מהארץ שניתן כנגדו בבית משפט קמא יהפוך למוחלט (דהיינו, לא ניתן יהיה לביטול כנגד הפקדה כספית). מובהר למבקש כי עליו להתייצב לדיון בערעור בעניינו, וכי הפיקדונות שהופקדו על ידו בסך כולל של 70,000 ש"ח ישמשו להבטחת התייצבותו להמשך ההליכים בעניינו.