ע"פ 6019/09 אשרף קילאני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט המחוזי גזר עליו 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה של 6 חודשים, ופסל אותו מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 4 שנים. המבקש הגיש ערעור וביחד עמו בקשה לעיכוב ביצועו של העונש, היא הבקשה שבפניי.

2.

דעתי היא, כי יש להיעתר לבקשה. מסתבר, כי המבקש היה במעצר תקופה של 8 חודשים. הוא שוחרר מן המעצר בחודש דצמבר 2008. גזר הדין ניתן בחודש שעבר. בגזר הדין נקבע, כי תקופת המעצר תנוכה מעונש המאסר. משמע, שלעת הזאת על המבקש לרצות מאסר של 16 חודשים. תקופה זו נחשבת לתקופה קצרה יחסית. זאת ועוד, במסגרת הערעור משיג המבקש לא רק על גזר הדין אלא אף על הכרעת הדין. שני הנתונים האמורים – יתרת המאסר והעובדה שעסקינן בערעור אף על הכרעת הדין – מובילים אותי למסקנה שראוי להורות על שחרור עד להכרעה בערעור.

3.

לפיכך, יעוכב ביצועו של העונש ככל שמדובר בעונש המאסר לריצוי בפועל. תנאי השחרור שנקבעו עת שהמבקש שוחרר מן המעצר יעמדו בעינם. אדגיש, כי עיכוב הביצוע אינו חל לגבי עונש הפסילה.