ע"פ 6032/09 שי שלמה חפוטה נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 18.6.2009 (ת"פ 268/08, ת"פ 332/09, כבוד השופט מ' סובל ).

כנגד המערער הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים כתבי אישום המייחסים לו עבירת שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 381(א)(1) בצירוף סעיף 382(א) לחוק העונשין, עבירה של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. על פי הנטען בכתבי האישום ביום 11.11.2008, סמוך לשעה 1:00 לפנות בוקר, המערער וחמישה אחרים תקפו את המתלונן, שהינו עולה חדש מליטא כבן 23 אשר הגיע לישראל ללא משפחתו לשרת שירות סדיר בצה"ל. המערער החל לדחוף את המתלונן ולהכותו. כתוצאה מהמכות החל לרדת דם מפניו. זמן קצר לאחר מכן תקפו המערער והאחרים בחבורה את המתלונן כשזה ישב על המדרכה, בעטו בו והכו אותו באגרופים במשך כרבע שעה. כל העת המתלונן בכה וזעק לעזרה. כתוצאה מהמתואר נגרמו למתלונן חבלות חמורות בכל חלקי גופו, הוא איבד את הכרתו ופונה באמבולנס לטיפול בחדר מיון. עוד נטען בכתב האישום כי למחרת היום (12.11.08), בשעה 1:35 לפנות בוקר. נכנסו המערער ונאשם נוסף לקיוסק ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, בכוונה לבצע שוד. בחנות שהו אותה עת המוכר וחברתו. לאחר מספר דקות פנה המערער אל המוכר ואמר לו לפתוח את הקופה. כשהמוכר סרב אמר לו שזהו שוד ואיים עליו. המוכר מסר לשניים את השטרות והמטבעות שהיו בקופה, בסך של 4,950 ש"ח. לאחר מכן המערער איים שוב על המוכר לבל יפנה למשטרה, והשניים ברחו מהמקום. אירוע עבירה נוסף התרחש כשבוע וחצי לאחר מכן, עת המערער היה עצור בבית המעצר בירושלים. ביום 24.11.2008 ניגשו שוטרים לתא המעצר על מנת להוציאו לחקירה. הוא החל לרוץ במסדרונות בית המעצר, ובהמשך הוא קילל את הסוהר, איים עליו וסטר לו בפניו.

המערער הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתבי האישום והורשע על ידי בית המשפט המחוזי בעבירות המיוחסת לו. בגזר דינו קבע בית המשפט המחוזי כי העבירות אותן ביצע המערער מחייבות ענישה מחמירה ומרתיעה. עוד נקבע כי נראה שהמערער עדיין לא הפנים את הלקח מהעונשים הרבים והממשיים שהוטלו עליו ברבות השנים, החל מהיותו בן 15 ועד לאחרונה, בגין עבירות מגוונות שהחוט המקשר ביניהן הוא דרך האלימות אותה סיגל לעצמו. בנסיבות אלה, ולנוכח מהות וחומרת העבירות הנוכחיות, נקבע כי אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל על המערער למשך תקופה משמעותית.

למרות האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפקד מקומם של השיקולים להקלה מסוימת בעונשו. הוא הודה בעבירת התקיפה, הביע חרטה על מעשיו וגילה רצון לקבל סיוע שיקומי שיגמול אותו מהעבריינות. עוד צוין כי נסיבות חייו קשות הן, ובלי להקל ראש כהוא זה מחומרת מעשיו, לא ניתן להתעלם מכך שהחיים התאכזרו אליו. לאחר איזון בין השיקולים השונים לחומרה ולקולה, גזר בית המשפט המחוזי על המערער מאסר בפועל לתקופה של 3 שנים וחצי, ומאסר על תנאי לתקופה של שנה.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מונח הערעור שלפנינו.

המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. על פי טענתו, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לנסיבות חייו הקשות אשר דרדרו אותו אל העולם העברייני. עוד הוא טוען כי יש לתת משקל יתר להודאה בכתבי האישום, לחרטה שהוא הביע ולרצונו לשקם את חייו. על כן, במכלול השיקולים לשיטתו יש לתת בכורה לאינטרס השיקומי במקרה הנדון ולהקל בעונשו.

באת כוח המשיבה טוענת כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי אשר איזן כראוי בין כלל השיקולים לחומרה ולקולה. כמו כן, לטענתה המערער ביצע מעשים קשים ביותר ולחובתו עבר פלילי מכביד המבטא זלזול מתמשך בשלטון החוק ובזולת. על כן, אין כל מקום להקלה בעונשו.

לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי

(לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל , פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאתי סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים לחומרה ולקולה.

במקרה הנדון, לפני מתן משקל לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, יש לשוות לנגד עינינו את המעשים הקשים אותם ביצע, את הנזק והטראומה שנגרמו לקורבנותיו, ואת האלימות הקשה והאכזרית אותה נקט ללא שום סיבה, וכן יש להביא בחשבון את עברו הפלילי העשיר. אלימות קשה ואכזרית שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. "בית המשפט אינו יכול ליתן ידו למציאות בה כל דאלים גבר. את הסלידה, ההוקעה והצורך בשירושה של תופעה זו מן החברה שומה עליו לבטא בענישה מחמירה המרתיעה" (בע"פ 2583/08 עמר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 4.9.2006)), ויפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי חברי השופט א' לוי :

"על התנהגות מסוג זה יש להגיב ביד קשה, ואם לא כך ננהג, תשתלט האלימות על כל תחומי חיינו. אכן, בתי המשפט התריעו, ולאחרונה אף ביתר שאת כנגד נגע האלימות. אולם, הגיעה השעה לעשות מעשה, ובראש וראשונה, להבהיר בדרך הענישה לעבריינים בכוח ... כי המענה לאימות תהיה כליאה ממושכת, ולתקופות מאסר שעלולות להיות משמעותיות. עם זאת, אין כוונתי לומר שיש לזנוח כליל שיקולים של שיקום העבריין ... אולם המציאות בה אנו חיים מציאות חירום היא, ועל כן שיקולים מסוג זה הינם שניים במעלה, וקודמים להם שיקולי גמול והרתעה" (ע"פ 3562/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.7.2005)).

מגוון השיקולים לחומרה ולקולה במקרה שלפנינו, כפי שהוצגו על ידי בית המשפט המחוזי, מצדיקים את העונש שנגזר על המערער אשר לא השכיל להוציא עצמו מעולם הפשע על אף ההזדמנויות הרבות שניתנו לו. יפים לענייננו דברים שנאמרו על ידי השופט (כתוארו אז) מ' שמגר בפרשה אחרת:

"המערער לא היה נכון לנצל את ההזדמנות שניתנה לו ולנתק עצמו ממעשי עבירה, אלא במקום זאת חזר וביצע עבירות מאותו סוג ממש, כאשר רק נקרתה ההזדמנות לפניו ... בנסיבות כגון אלה לא היה מקום לכך שבית-משפט קמא ישליך יהבו על הבטחותיו החדשות של המערער שלא יחזור לסורו, תוך שסמך, בין היתר, על ההנחה אשר אין לה תימוכין בנסיון החיים, בדרך-כלל ובמקרה שלפנינו, בפרט" ( ע"פ 384/78 מדינת ישראל נ' משאלי , פ"ד לב(3) 245, 248 (1978)).

מובן כי יש לברך על כך שהמערער החל להפנים את הפסול שבהתנהגותו, כפי שהוא טוען. אולם, אין בכך כדי לאיין את חומרת מעשיו ואת הצורך להענישו באופן המשקף נכונה את סלידתה של החברה ממעשים קשים אלו. על כן לטעמנו במקרה זה ידו של האינטרס הציבורי על העליונה. יש לקוות כי המערער ימשיך במאמצים לשיקומו אף במסגרת המאסר וכי הדבר יצלח בידו, והוא יפתח דף חדש לאחר שחרורו.

סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור.