רע"פ 9016/09 יעקב עבדיה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בע"פ 6032/09, בגדרו נדחה ערעור המבקש על חומרת העונש שהוטל עליו בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה בבאר שבע בתיק ת"ד 1588/05.

המבקש הואשם בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; וכן בעבירה של נסיעה אחורנית שלא כדין, לפי תקנה 45(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

המבקש עבד כנהג אוטובוס בחברת "מטרופולין". ביום 15.5.2003, עצר הלה את האוטובוס במרחק מה לאחר אחת התחנות במסלול נסיעתו, נסע אחורנית בכיוון התחנה וכתוצאה מכך, דרס למוות את מר פריזה כהן ז"ל (להלן: המנוח ).

המבקש הודה בעבירה של נסיעה לאחור שלא כדין ואולם, כפר בפגיעה במנוח ובקשר הסיבתי בין הפגיעה למוות. לאחר בחינת העדויות וחוות דעתם של בוחני התנועה, קבע בית המשפט לתעבורה בבאר שבע (כבוד השופטת ר' גליקליס ) ביום 27.10.2008, כי יסודותיה של עבירת גרימת המוות בנהיגה רשלנית נתקיימו לגבי המבקש ולפיכך הרשיעו בשתי העבירות נשוא כתב האישום. ביום 24.12.2008, גזר בית המשפט על המבקש עשרה חודשי מאסר בפועל; חמישה חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 5,000 ש"ח; וכן פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של שמונה שנים (ת"ד 1588/05). ערעור המבקש על חומרת העונש נדחה ביום 28.10.2009 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים נ' הנדל, ח' סלוטקי וי' אלון ) (ע"פ 6032/09).

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה נטען, כי עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש איננו מידתי בנסיבות העניין. בא כוח המבקש סבור, כי רשלנותו של המבקש ממוקמת ברף הנמוך, מאחר שהוא נסע לאחור בשל דרישה מצד הנוסעים. עוד מדגיש הוא, כי כתב האישום כנגד המבקש הוגש כשנתיים וחצי לאחר האירוע, וגזר הדין ניתן כעבור שלוש שנים נוספות, וכן מתייחס לנסיבות מקלות נוספות, כגון היעדר עבר פלילי.

מאידך, טוענת באת כוח המשיבה, כי נסיבותיו המקלות של המבקש שוקללו בגזר הדין ומוסיפה, כי רשלנותו של המבקש גבוהה, הואיל והוא נמנע מלהשתמש במצלמת הנסיעה לאחור או באדם אחר, כדי לכוונו בנסיעה לאחור.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, ובא כוחו לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. אין צורך להכביר מילים על החובה להעניש בחומרה את עברייני התנועה, ובייחוד כך במקרה דנן, כאשר למרבה הצער תוצאת התרשלותו של המבקש הייתה קטלנית (ע"פ 7434/04 אלקיען נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.2.2005); רע"פ 2525/09 זדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.6.2009)). ככלל, נסיעה לאחור באוטובוס מחייבת נקיטת משנה זהירות, בשל מימדיו של כלי הרכב, המגבילים באופן משמעותי את שדה הראייה של הנהג. חובת הזהירות הקונקרטית שחלה על המבקש הייתה גבוהה במיוחד בנסיבות המקרה דנן, הואיל ובנסיעתו אחורה לאחר העצירה, התקרב האוטובוס לתחנת נוסעים, וזאת לאחר ששניים מהם – וביניהם המנוח – כבר ירדו ממנו. הימצאותם של אנשים ב"שטח המת" הייתה צפויה אם לא וודאית (ראו לעניין בחינת אמצעי הזהירות הדרושים ד"נ 22/83 מדינת ישראל נ' חדריה , פ"ד לח(2) 285, 307-297 (1984)). חרף כך, לא זו בלבד שהמבקש לא נעזר באדם אחר להכוונתו בעת הנסיעה, הוא אף לא השתמש במצלמת הנסיעה לאחור שעמדה לרשותו. התנהלות זו מציבה את התרשלותו ברף הגבוה של עבירות מסוג זה, והאחריות להחלטה האומללה רובצת עליו בלבד. השיהוי בהגשת כתב האישום בא לידי ביטוי בקיצור תקופת המאסר בפועל, ואין בנסיבותיו האישיות של המבקש כדי ללכת לקראתו כברת דרך נוספת.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. עיכוב ביצוע גזר הדין מבוטל בזאת. המבקש יתייצב במזכירות בית המשפט לתעבורה בבאר שבע ביום 21.2.2010 בשעה 09:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.