פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
6097/02
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
:
נועם
פדרמן
נגד
המשיב
:
שופט
בית המשפט השלום חיים לי רן
ערעור פסלות שופ
ט על החלטתו של בית משפט
השלום
בירושלים מיום 8.7.2002 בת.פ. 4351/01
שניתנה
על ידי כבוד השופט ח' לי-רן
תאריך
הישיבה: י"ב באב התשס"ב (21.7.2002)
בשם
המערער: בעצמו
בשם
המשיב: עו"ד תמר פרוש
פסק-דין
המערער הועמד לדין בבית משפט השלום. משלא התייצב לדיון הוציא נגדו בית המשפט צו הבאה, וזאת חרף הודעה שמסר המערער כי הוא בדרכו לבית המשפט, ועקב מטען חבלה שהתפוצץ בכביש המוביל לירושלים, ועקב יריות שנורו באיזור, נחסם הכביש ונמנע ממנו לבוא במועד. בקשתו לבטל את צו ההבאה נדחתה אף היא. על החלטת בית המשפט הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור התקבל.
עם חידוש המשפט, ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו. בית המשפט דחה הבקשה, תוך שציין כי אינו מכיר את המערער, ואינו יודע מי הוא. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.
דין הערעור להידחות. למערער תחושה סובייקטיבית כי השופט פועל מתוך משוא פנים כלפיו, וזאת הן לעניין התנהגותו בעניין צו ההבאה, והן לעניין הנמקתו שאינו מכיר את המערער. המערער סבור כי השופט קבע לעצמו עמדה בעניינו של המערער. עם זאת, תחושה סובייקטיבית זו, אינה מספקת לבסס עילת פסילה. המבחן הוא אובייקטיבי. על פי מבחן זה אין כל בסיס לפסילתו של בית המשפט. הוצאת צו ההבאה והסירוב לבטלו - שבוטל בערעור - אינה עילה לפסילת בית המשפט. גם דבריו שאינו מכיר את המערער אינם יוצרים עילה כזו, והצטרפות ביחד, גם היא אינה נגיעה לסף המינימלי הדרוש לגיבוש אובייקטיבי של עילת פסילה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ב באב התשס"ב (21.7.2002).
ה
נ ש י א