ע"פ 6101/10אליהו איצחייק נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת ש' חביב ) מיום 9.6.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 1439-05.

1.

ביום 28.1.2005 הוגש נגד המערער כתב אישום לבית משפט השלום בבאר שבע המייחס לו עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום, המערער הפר החלטה של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (סגן הנשיא, כתוארו דאז, פ'

אסולין ) אשר אסר עליו ליצור קשר כלשהו עם בתו הקטינה.

2.

ביום 8.6.2010 הגיש המערער בקשה להוספת טענות מקדמיות שונות ובה טען כי כתב האישום הוגש בחוסר סמכות וכן כי קמה לו הגנה מן הצדק. הבקשה הוגשה על ידי המערער שלא באמצעות הסנגור שמונה לייצגו מטעם הסנגוריה הציבורית. בפתח הדיון שנערך ביום 9.6.2010 ביקש המערער מבית המשפט לשחרר את הסנגור מייצוגו. בהחלטתו, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את הבקשות בציינו כי אף על פי שהמערער מיוצג על ידי סנגור מסור ומקצועי, הוא מבכר להגיש באופן עצמאי בקשות בסמיכות רבה למועדי דיוני הוכחות ובשיהוי ניכר. לצד זאת, נקבע כי המערער יוכל להעלות את טענת ההגנה מן הצדק שהוצגה בבקשתו בשלב הסיכומים.

3.

מיד לאחר מכן, ביקש המערער מבית המשפט לפסול את עצמו מלדון בעניינו (להלן: בקשת הפסלות ). לטענת המערער, נאמר על ידי בית המשפט, שלא לפרוטוקול, כי "הנאשם מטרטר את המערכת משנת 2004". התבטאות זו מעידה, לגישתו, על עמדה מגמתית שלילית מצד בית המשפט כלפיו. לשיטתו, עמדה זו באה לידי ביטוי אף בהחלטותיו של בית המשפט לדחות את טענותיו המקדמיות ולא לשחרר את הסנגור הממונה מייצוגו. בא-כוח המשיבה התנגד לבקשה וטען כי טענותיו של המערער אינן מקימות עילה לפסילת המותב.

בהחלטתו, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות וקבע כי בשלב המקדמי שבו נתון התיק, טרם גיבש כל דעה ביחס לאשמתו של המערער. בית המשפט ציין בהחלטתו כי ההתבטאות שהוזכרה בבקשת הפסלות, איננה זכורה לו, ומכל מקום היא אינה מקימה עילת פסלות. בנוסף, העיר בית המשפט כי החלטותיו הקודמות ניתנו בהתחשב בצורת התנהלותו הפרוצדוראלית של המערער לאורך ההליך, אשר מדברת בעד עצמה.

4.על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי, במסגרתו שב וטוען המערער כי התבטאותו הנזכרת של בית המשפט, לצד ההחלטות שניתנו בעניינו, מקימות עילה לפסילת השופטת חביב . כן מלין המערער על כך שבית המשפט סרב לתקן את פרוטוקול הדיון באופן שישקף את התבטאותו הביקורתית ביחס אליו. בנוסף, מעלה המערער שורה של טענות לגבי התנהלותה של הסנגוריה הציבורית בעניינו.

5.

דין הערעור להידחות. טענותיו של המערער מבוססות ברובן על החלטותיו הדיוניות של בית המשפט. הלכה היא, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. רק במקרים קיצוניים, בהם החלטות אלו פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן, וכאשר עולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, תקום עילה לפסילתו של המותב הדן בתיק (ע"פ 1504/07 אליהו נעים ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007); ע"פ 10796/05 שליסל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.12.2005); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 176-175 (2006) (להלן: מרזל )). המקרה דנן אינו נופל בגדרם של אותם מקרים קיצוניים ונדירים. נהפוך הוא, מקריאת החומר שבפניי מתקבל הרושם כי החלטותיו של בית המשפט היו ענייניות ומקצועיות ונועדו לאפשר את התנהלותו התקינה של ההליך כמתחייב.

6.

באשר לטענת המערער בנוגע להתבטאותו הלכאורית של בית המשפט, הלכה היא כי התבטאויותיו של שופט במסגרת ניהול ההליך השיפוטי יהוו עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר, בהם עולה כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי (ראו: ע"פ 930/07

טל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007); ע"פ

9627/09 פרץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.12.2009); מרזל , בעמ' 196-195). עניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים הנדירים המצדיקים את פסילתו של בית המשפט על רקע התבטאויותיו. במקרה דנן, גם אם התבטאה השופטת באופן האמור, וטענה זו לא הוכחה בפניי, הרי שהדברים נאמרו בטרם החל דיון לגופו של הערעור ולפני שנשמעו טענות הצדדים. על כל פנים, השופטת הבהירה בהחלטתה כי לא גיבשה "ולו צל של עמדה לעניין אשמתו של הנאשם בדין". בנסיבות אלה, התבטאות השופטת אינה מלמדת על כך ש"ננעלה דעתה" ואין בה משום חריצת דין.

7.

מעבר לנדרש יצוין, כי גם בטענותיו של המערער בנוגע לרישום מגמתי של הפרוטוקול אין ממש. כבר נפסק בעבר כי רישום הפרוטוקול מסור בידיו של בית המשפט והוא המחליט כיצד יערך ומה ייכלל בו. ככל שבעל דין סבור כי הפרוטוקול אינו משקף נכונה את הלך הדיון בעניינו, עליו לפנות בבקשה מתאימה לתיקון והשלמה של הפרוטוקול. השגה על החלטות בית המשפט בעניין זה תתבצע במסגרת ערעור ככל שיוגש ולא באמצעות הליכי פסלות (ראו: ע"פ 331/86 בן ליאור נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 28.5.1986); מרזל , בעמ' 44-43).

אשר על כן, הערעור נדחה.