ע"פ 6209/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

במועדים הרלבנטיים לכתב האישום היו המערער, קטין יליד שנת 1992, והנפגע, קטין אף הוא, יליד שנת 1996 (להלן: המתלונן), חוסים בפנימיה. נטען כי באחד הלילות נכנס המערער לחדרו של המתלונן, הפשיטו מבגדיו התחתונים ושכב עליו כשאיבר מינו נוגע בפי הטבעת שלו, כל זאת תוך שימוש בכח. בתאריך 2.1.08 הסלימו מעשיו של המערער. הפעם הוא לקח את המתלונן לאחד החדרים בפנימייה, הפשיטו מבגדיו התחתונים, החדיר את איבר מינו לפיו, ובהמשך החדיר את איבר מינו גם לפי הטבעת שלו.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של מעשה סדום ומעשים מגונים בנסיבות מחמירות. על כך דן אותו בית המשפט המחוזי לעשרים חודשי מאסר, עשרים חודשים מאסר על-תנאי, וכן נקבע כי יהיה נתון בפיקוח שרות המבחן במשך שנתיים מתום מאסרו.

המערער מבקש כי נורה על ביטול מאסרו, הואיל והוא עלול להוביל לתוצאות קשות וניצולו בידי בוגרים ממנו. בנימוקי הערעור גוללה באת-כח המערער את מסכת חייו הקשה של שולחה, שלמעשה מאז היה ילד רך בשנים הוא חי במשפחות אומנה, שבאחת מהן חווה תקיפה מינית, ובהמשך שולב בפנימייה. עוד נטען, כי למערער גובשה תוכנית טיפולית ארוכת טווח בה היו לו הישגים לא מבוטלים, ואלה עלולים לרדת לטמיון אם יישלח לשאת במאסר.

כל אלה ונתונים נוספים היו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, אולם לנגד עיניו היו גם נסיבותיו האישיות של המתלונן, הצעיר מהמערער בארבע שנים, והשלכות המעשים עליו. נמצא כי הוא סובל מפגיעות רגשיות ונפשיות, חווה סיוטי לילה ושינה בלתי סדירה, מבטא חשש מחושך, אי-שקט, חוסר בטחון בעצמו ובעולם הסובב אותו, רואה את העתיד כדבר מאיים, לא צפוי ולא בטוח, מתבייש במה שארע ונמנע מלשתף אחרים בסודו ( מתוך גזר דינו של בית המשפט המחוזי, בעמ' 5, ובהתבסס על תסקיר נפגע עבירה ). נוכח כל אלה, ההערכה היא שהוא יזדקק לתמיכה וטיפול ממושכים, ואולי לאורך כל ימי חייו.

תוצאה קשה זו נגרמה בעטיו של המערער, ובית המשפט המחוזי לא היה עושה מלאכתו נאמנה לו נמנע מלהביא עניין זה בין שיקוליו. שימת דגש על טובתו של המערער בלבד ושיקומו, תוך התעלמות מהגורל המר שכפה על קורבנו, כרוכה בהן תוצאה קשה עד כדי עיוות-דין. לכל אלה היה ער בית המשפט קמא, שבגזר דין מפורט ומנומק היטב נתן משקל גם לשהוי בהגשתו של כתב-האישום, ובתוצאה אליה הגיע לא מצאנו כל שגגה. אדרבא, נראה כי אותה תוצאה מהווה איזון הולם בין כלל שיקולי הענישה הצריכים לעניין, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

בטרם סיום ראינו צורך להביע פליאה על כך שנער בעייתי כמו המערער שימש בידיעת המוסד כחונך למתלונן. על פי גרסתו של האחרון כפי שהיא עולה מתוך תסקיר הנפגע, המערער היה רשאי להסתובב חופשי בין חדרי המגורים של חוסים צעירים ממנו, וכך ניתנה לו הזדמנות לבצע את זממו תוך ניצול חולשתו של הקורבן ופחדו לחשוף את סוד המעשים שבוצעו בו בפני האחראים באותו מקום ואפילו בפני בני משפחתו. זו התנהלות בעייתית, וראוי שהגורמים המפקחים על אותו מוסד יתנו עליה את הדעת כדי לצמצם בעתיד את הסכנות הנשקפות ממילא לחוסים מפני חבריהם. לצורך זה אנו מורים להעביר העתק מפסק דין זה למנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים .

המערער יתייצב לשאת במאסר במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום ז' בכסלו התשע"א (14.11.10), עד לשעה 10:00.