פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
6209/10 - א'
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט לנוער אשר בבית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.7.10 בפ"ח 717-08-09
שניתן על-ידי השופטים אלרון, גלעד ורניאל
תאריך הישיבה:
ט"ז באלול (26.8.10)
בשם המערער:
עו"ד סיגל דבורי;
עו"ד אילנית אימבר
בשם המשיבה:
עו"ד אוהד גורדון
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בן 20 חודשים, שהושת על המבקש בבית המשפט לנוער אשר בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים אלרון, גלעד ורניאל) ביום 15.7.10 בתיק פ"ח 717-08-09; בית המשפט המחוזי עיכב את תחילת ריצוי העונש עד ליום 1.9.10.
רקע
ב.
המבקש הוא יליד 31.1.92, ומאובחן כבעל רמת אינטליגנציה גבולית הנמוכה מהנורמה, במסגרת הסדר טיעון והודאה, ביום 10.3.10 נקבע כי ביצע בהיותו קטין – במתלונן עבירות של מעשה סדום בנסיבות אינוס (סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1), 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) ומעשה מגונה בנסיבות אינוס (סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1), 345(א)(1) לחוק העונשין). כמתואר בכתב האישום המתוקן, הגיע המבקש במועד כלשהו בשנים 2007-2006 בשעות הלילה המאוחרות לחדרו של המתלונן, יליד 1996, שחסה עם המבקש בפנימיית "רננים". המבקש עלה למיטת המתלונן, ולמרות התנגדותו, הפשיטו ונשכב עליו תוך שימוש בכוח תוך, שאיבר מינו של המבקש נוגע בפי הטבעת של המתלונן. באירוע אחר, משנת 2008, באחד מחדרי הפנימייה, הצמיד המבקש את המתלונן לקיר, הפשיטו, נגע באיבר מינו של המתלונן והכניסו לפיו. לאחר זאת, וחרף התנגדות המתלונן, החדיר המבקש בכוח את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן.
ג.
בגזר הדין מיום 15.7.10 הוחלט להרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, ונגזרו עליו 40 חודשי מאסר, מהם 20 חודשים בפועל והיתר על תנאי, וכן פיקוח קצין מבחן למשך שנתיים מיום שחרורו. נאמר, כי המעשים אותם ביצע המבקש "חמורים ומזוויעים", אך היותו קטין בשעת המעשה הפך את מלאכת האיזון שבגזירת העונש לקשה ביותר ונתונה להתלבטות רבה. בין השיקולים לקולה נמנו גילו הצעיר של המבקש בעת ביצוע העבירות; נסיבות חייו הקשות (המבקש הוצא מבית הוריו באמצעות שירותי הרווחה משאלו נמצאו בלתי כשירים לגדלו בשל היותם מכורים לסמים, ובהמשך נהרגה האם בתאונת פגע וברח); הודאתו וחרטתו של המבקש; כברת הדרך השיקומית שעשה המבקש במסגרת טיפול בפנימיית "גוונים"; חידוש הקשר עם דודתו והתמיכה המשפחתית בעקבות זאת; העדר עבר פלילי; פרק הזמן הארוך שבין חקירתו של המבקש לבין הגשת כתב האישום. מן העבר השני, בחינת שיקולים לחומרה, נאמר כי המעשים אינם בגדר מעידה חד פעמית, אלא נעשו בהפרשי זמן ותוך הסלמה בחומרתם; צוינה העליה הניכרת של מקרי פשע בקרב קטינים; והודגש סבלו של המתלונן, קטין גם הוא וצעיר מן המבקש, אשר היה נתון להשגחת המבקש ונוצל במסגרת זו, כך שנגרם לו נזק קשה מנשוא. שירות המבחן המליץ על מסלול טיפולי שיקומי, אך בית המשפט החליט לסטות מן ההמלצה ולהורות על מאסר בפועל, שיכלול שיקום במסגרתו, כך שיתמלא אף שיקול הגמול וההרתעה, ולא השיקום לבדו.
הבקשה והדיון
ד.
בבקשה נמנות נסיבות חייו של המבקש. נאמר בין היתר, כי הוא הוצא מביתו בגיל 3 וגדל במשפחות אמנה ובמוסדות שונים, והיה עצמו קרבן לתקיפה מינית. הוסף, בו השאר, כי המבקש סובל מהפרעות קשב וריכוז ומנת המשכל שלו נמוכה מהנורמה. עוד נטען, כי המבקש מצוי לראשונה בחייו בסביבה תומכת ועובר תהליך טיפולי משמעותי, שאין לקטוע אותו, וכי מונתה למבקש אפוטרופסית המלוה אותו כאם. הודגש, כי אף שהמבקש ביצע את העבירות בהיותו קטין, משבגר עליו לשאת את עונשו בקרב בגירים, ושירות המבחן התריע על אי התאמתו של המבקש למאסר שכזה. נטען, כי המבקש הופיע לכל הדיונים בעניינו ועמד בכל המטלות שהוטלו עליו על ידי שירות המבחן. לבסוף נאמר, כי סיכויי הערעור טובים, נוכח המלצת שירות המבחן.
ה.
בדיון טענה עו"ד אימבר למבקש כי לשיטת ההגנה יש מקום לעבודות שירות יחד עם טיפול, הכל לפי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971. לחלופין ניתן לגרום לריצוי העונש במעון נעול, ובו טיפול לעברייני מין שארכו שנה וחצי, הכל ברוח חוק הנוער (הדבר אפשרי עד גיל 21). עוד הוסף, כי מדובר בחלקו על עבירות מגיל 14
- בקטינות מוקדמת - ובמי שהיה חסוי; הוטעמה הגשתו המאוחרת של כתב האישום – באיחור שנה ותשעה חודשים, שאילולא העיכוב לא היה המבקש בסיכון של בית הסוהר לבגירים; אין חשש פן המבקש יישאר ללא פיקוח;ועוד הוסף, כי המבקש שהיה קרבן להתעללות מינית בעבר, וההליך השיקומי הנוכחי חיובי.
ו.
ד"ר גורדון טען למדינה כי המעון הטיפולי אינו אופציה מטעמים מעשיים, נוכח גילו של המבקש היום; אכן, לעיכוב בהגשת כתב האישום עצמו אין הסבר טוב, והיה ראוי זירוז התהליך – אך מדובר בפגיעה במתלונן חוסה, וקשה לראות כיצד יסתיים התיק בלא מאסר בפועל, כשלשיטת הקרבן מחריפה העובדה שהמבקש טרם נענש את סבלו שלו.
הכרעה
ז.
עיינתי בתסקיר שירות המבחן לנוער, שהוא מפורט ביותר ומבוסס על חומר רב, ובו תואר רקעו האישי והמשפחתי של המבקש, הקשה עד מאוד, וההערכה כי העבירות באו על רקע בדידות קשה, דלוח חברתית סביבתית ומעברים רבים. הומלץ על המשך התהליך הטיפולי בפנימיה בה שוהה המבקש עתה, וכן על העמדתו בפיקוח שירות המבחן. עיינתי גם בתסקיר הנפגע (מטעם השירות לילד ולנוער) ולפיו, אחר תיאור מפורט של מצוקתו עקב הפגיעות, ביקש המתלונן להעביר מסר שלפיו על המבקש להישלח למאסר, כדי "שיידע שיש עונש" ויוחזר אמונו של המתלונן במערכת האכיפה.
ח.
לאחר העיון, ולא בלי היסוס, נראה לי כי יש מקום להיעתר לבקשה, ועם זאת לקבוע כי הערעור (ערעור גזר דין) יישמע עד סוף אוקטובר 2010. תחילה סברתי שמא, נוכח חומרת המעשים, יש מקום לתחילת ריצוי העונש וקביעת שמיעה מוקדמת של הערעור, ואולם, משעמדתי על פרטי הרקע על פי התסקיר, נראה לי כי הקטינות בעת המעשים (תחילה גיל 15-14 ואחר כך 16) מזה, והמצב האישי הבעייתי של המבקש מזה, מצדיקים עיכוב בריצוי - אך מצבו של המתלונן על פי תסקיר הנפגע מצדיק הכרעה מהירה. על כן החלטתי כאמור, תוך איזון בין האינטרס הציבורי באכיפת המאסר ובין אי פגיעה בעורר באופן לא מידתי (ע"פ 6250/07 פלוני נ' מדינת ישראל (השופט פוגלמן)). ריצוי העונש יעוכב עד להכרעה בערעור. הדבר תואם את הלכת ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 242, 249 - מפי השופטת (כתארה אז) ביניש – המונה כעילות עיכוב את "נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנידון, כגון גילו הצעיר, מצבו הנפשי הקשה..." (ראו גם ע"פ 1004/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, השופט ג'ובראן)). ברי כי אין בכך כדי להביע דעה באשר לערעור לגופו, אשר המזכירות תואיל לקבעו עד סוף אוקטובר 2010.
ט.
הבקשה מתקבלת לפי האמור.
ניתנה היום כ"א באלול תש"ע (31.8.10).
ש ו פ ט