ע"פ 6269/21 שחר בקלה נ. מדינת ישראל

השופט ד' מינץ:

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות. כתב האישום מתאר תקיפה אכזרית של אדם שעבד כשליח פיצה (להלן: המתלונן ), שביצע המערער יחד עם שני אחרים. מנת חלקו של המתלונן, אשר כל "חטאו" היה כי סיפק לתומו פיצה למערער ולשותפיו, הייתה תקיפה אלימה מצד השלושה – אגרופים, בעיטות, גרירה על הרצפה וחניקה. למתלונן נגרמו חבלות בגופו, כמו גם בצווארו ובראשו.

1.

ביום 5.8.2021 נגזר דינו של המערער. בתסקירי שירות המבחן הראשונים שהוגשו עלה כי קיימת מוטיבציה מצדו לערוך שינוי בחייו וכי הוא השתלב בהליך טיפולי. לפיכך הומלץ על הטלת צו מבחן ושל"צ. אולם, בתסקיר שירות המבחן המשלים שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 14.6.2021 צוין כי המערער נעצר פעם נוספת בגין חשד לביצוע עבירות, דבר שהביא להפסקת התהליך הטיפולי. נוכח האמור, שירות המבחן חזר בו מהמלצתו הטיפולית. בגזר הדין ניתנה הדעת מן העבר האחד לעברו הפלילי של המערער, אשר ביצע בעבר עבירות אלימות ואף הופעלו נגדו מאסרים מותנים שלא הרתיעו אותו מלבצע שוב עבירות אלימות, ומן העבר השני לנסיבותיו האישיות הקשות. צוין כי אלמלא התהליך השיקומי שעבר, היה מקום לשקול הטלת מאסר ברף העליון של מתחם העונש ההולם שהועמד על 15 עד 30 חודשי מאסר בפועל. אלא שתוך לקיחה בחשבון של התהליך הטיפולי שהוא לקח בו חלק, נמצא לנכון להעמיד את העונש מעט מתחת לאמצע המתחם.

2.

לבסוף הושתו על המערער 20 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; תשעה חודשי מאסר על תנאי שיעבור עבירת אלימות מסוג פשע; פיצוי למתלונן בסך של 5,000 ש"ח. כמו כן הופעל מאסר על תנאי בר-הפעלה שהוטל עליו בעבר לתקופה של 12 חודשים, מחצית התקופה בחופף ומחצית התקופה במצטבר.

3.

בערעור שלפנינו טוען המערער כי מתחם העונש שנקבע אינו מידתי בהתחשב במדיניות הפסיקה הנהוגה; וכי בקביעת מתחם העונש ההולם, כמו גם בגזירת העונש הסופי, לא נלקחו בחשבון שיקולים שונים לקולא. זאת בין היתר בהתחשב בכך שלמעשי המערער לא קדם תכנון; בכך שלמתלונן לא נגרם נזק חמור; בשיתוף הפעולה של המערער עם הרשויות ונטילת האחריות על המעשים; ובנסיבות חייו האישיות והקשות.

4.

דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל לאחרונה: ע"פ 3190/21 סיגיזמונדי נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (3.3.2022); ע"פ 4795/21 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 20 (7.2.2022)). בשים לב לטענת המערער כי בית המשפט שגה בקביעת מתחם העונש ההולם, לא למותר לציין כי לא פעם נפסק, כי על ערכאת הערעור לבחון את גזר הדין בשים לב למכלול הנסיבות, ולברר אם נפלה טעות מהותית בתוצאתו הסופית (ע"פ 2859/18 ח'ארוף נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (11.11.2018); ע"פ 4751/17 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (17.7.2018)). בראי האמור, לא מצאנו כל סטיה לחומרה בגזר הדין שהושת על המערער.

5.

בית המשפט לקח בחשבון בצדק את חומרת המעשים המיוחסים למערער, תוך שניתנה הדעת גם לנסיבותיו האישיות וגם לתהליך הטיפולי שעבר, טרם נעצר שוב בחשד לביצוע עבירות נוספות. בית המשפט אף הלך כברת דרך לקראת המערער בציינו כי התהליך השיקומי שעבר, שנגדע בשל מעשיו שלו-עצמו שהביאוהו למעצר נוסף, מצדיק קביעת העונש בסמוך לאמצע מתחם הענישה חלף מיקומו על הרף הגבוה של המתחם. וכך גם באשר לקביעה כי עונש המאסר המותנה יופעל מחציתו בחופף.

6.

יצוין כי ניסיונו של המערער לפנינו להמעיט בנזק שנגרם למתלונן, אינו ממן העניין. לא רק שלמתלונן נגרמו חבלות פיזיות שונות מהתקיפה הקשה, האירוע הותיר בו צלקת נפשית שלא תימחק במהרה, זאת כפי שגם ציינה לפנינו באת-כוח המשיבה בשם המתלונן.

7.

בנסיבות העניין אפוא, אין כל מקום להתערבותו של בית משפט זה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. זאת אף אם היינו מתעלמים מהאמור בתסקיר שירות המבחן העדכני מיום 3.3.2022 על פיו המערער לא הביע מוטיבציה להשתלב בהליך טיפולי ייעודי, קביעה שהמערער כפר בה.

אשר על כן, הערעור נדחה.